שמשון הנגב

הסוג שמשון כולל 100 מינים, מהם 12 בארץ – 8 רב-שנתיים ו-4 חד-שנתיים. החד-שנתיים גדלים בעיקר בתחום הימתיכוני, הרב-שנתיים – במדבר או בקרקעות דלות. מרכז הסוג בארצות הים התיכון וסביבותיו, אך הוא חודר גם צפונה ודרומה.
העלים נגדיים. הפרחים קצרי-חיים, כמה שעות בלבד, נפתחים בבוקר ונובלים במשך אותו היום. מכאן שם הצמח, שפרחיו נפתחים עם זריחת השמש, או שמא בהיותם צהובים כשמש? הפרח דו-מיני, עם 5 עלי-גביע בלתי שווים: 3 פנימיים רחבים ו-2 חיצוניים, צרים; 5 עלי כותרת, לרוב צהובים; אבקנים רבים, והם מספקים מזון בשפע לחרקים שוחרי אבקה. אין צוף. במינים רבים נצפתה האבקה עצמית. הפרי הוא הלקט, והוא עטוף בעלי הגביע הפנימיים ונפתח ב-3 קשוות. הצמח היבש על פריו ציורי ויפה, חביב על אוספי צמחים יבשים באגרטל.
במינים אחדים נמצאה מיקוריזה (שיתוף בין שורשי הצמח לבין פטריה, לתועלת שני הצדדים). משפחת הלוטמיים בסדרת הסגליים נפוצה באזורים חמים בחצי הכדור הצפוני, ובה 8 סוגים, 200 מינים.
המין שמשון הנגב הוא בן-שיח מדברי שענפיו צהובים, מכוסים שערות כוכביות.
העלים מלבינים, אך קליפת הענפים אינה מלבינה אף בקיץ. גדל בערבות, במיוחד בסדקי-סלעים. נפוץ בכל חלקי הנגב ובמדבר יהודה. פורח ממרס עד מאי בגוון צהוב חיוור. הפרחים ערוכים בתפרחות. הפרח גדול, קוטרו 15–25 מ"מ, נישא על עוקץ זקוף.
תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות המזרח התיכון וצפון אפריקה.
כתב מייק לבנה