משפחת הלוטמיים בסדרת החלמיתאים (Malvales, שבה גם חלמיתיים, כפתוריים, מתנניים, רימוניתיים ועוד 5 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), מונה 8 סוגים ויותר מ-150 מינים. המשפחה קרויה על שם הסוג לוטם, שם הנזכר במשנה (מסכת שביעית, פרק ז', משנה ו'). שמו המדעי, Cistus (ומכאן שם המשפחה, Cistaceae), מיוונית – "נרתיק", "סל", מאזכר את פירות ההלקט של הסוג.
המשפחה התפתחה לפני כ-14 מיליון שנים באגן הים-התיכון ותפוצתה כיום ממוקדת בעיקר באזורים הממוזגים באירופה המערבית ובאגן הים-התיכון (כולל צפון אפריקה), אולם חלק מהמינים גדלים גם בצפון אמריקה ובאזורים הדרומיים של דרום-אמריקה.
הלוטמיים הינם עשבים חד-שנתיים, או רב-שנתיים, בני-שיח, או שיחים, חובבי-שמש, הגדלים באזורים פתוחים על קרקעות דלות. אברי הצמח עטויים לרוב שערות כוכביות, או בלוטיות. העלים פשוטים, בעלי-פטוטרות, כרגיל מסורגים וערוכים כסליל לאורך הגבעול, לעתים-רחוקות דוריים או נגדיים וערוכים בזוגות הניצבים זה לזה כשתי וערב לאורך הגבעול. שולי הטרפים תמימים, קירחים, או שעירים. העלים מכילים שמנים אתריים ומדיפים ריחות ארומטיים. ברקמת אפידרמיס העלה מצויים תאים המכילים גבישי סידן-פחמתי (ציסטוליטים), שיתכן ויש להם תפקיד בניטרול מתכות הרעילות לצמח. עלי-לוואי קיימים בחלק מהמינים. על חלקי העלה השונים קיימים צופנים. התפרחות אשכולות, מכבדים, או צברי-פרחים, על-פי רוב בקצות הגבעולים, לעתים-רחוקות בחיקי עלים, לעתים הפרחים יחידים. הלוטמיים הינם על-פי רוב מואבקי-חרקים, אך נפוצה בהם גם תופעה של האבקה עצמית כשהפרחים אינם נפתחים (קליסטוגמיה). הפרחים ניכרים, דו-מיניים, נישאים על עוקצים, בדרך-כלל קיימים 2 חפים בבסיסם. העטיף נכון, עשוי 5-3 עלי-גביע, יציבים ואינם נושרים לאחר הבשלת הפרי, לעתים 2 עלי-הגביע החיצוניים קטנים יותר, לעתים חסרים ו-5-3 עלי-כותרת חופשיים, לבנים, ורודים, צהובים, או כתומים, לעתים כתמים כהים בבסיסם, מקומטים, נשירים. בפרחים 25-15 אבקנים, לעתים הרבה יותר, הזירים חופשיים, ערוכים על מצעית דמויית-דיסקית, שונים זה מזה באורכם, המאבקים בני 2 לשכות, על פניהן סדקי אורך דרכם מופצת האבקה. השחלה עילית, עשויה 5-3 עלי-שחלה, שכל אחד יוצר מגורה אחת, כל מגורה מכילה 2 עד הרבה ביציות, לעתים בשחלה מגורה יחידה. מן השחלה עולה עמוד-עלי יחיד הנושא צלקת כיפתית, או דמויית-דיסקית, בסוגים אחדים קיימים 3 עמודי עלי, או שעמוד העלי חסר. הפרי הלקט לביד, או צמרי, הנפתח ב-3 קשוות אורך. הזרעים מרובים, מזוותים, מכילים אנדוספרם אבקתי, או סחוסי. העובר כפוף, או טבעתי, הפסיגים צרים.
בישראל מיוצגים הלוטמיים ע"י 4 סוגים ו-17 מינים.
לוטם מרווני ולוטם שעיר הם מינים שליטים בבתות הים תיכוניות ובחורשות של צפון הארץ, בקרקעות קירטון וחוור, בחברת לוטמית דביקה ולוטמית ערבית. ללוטמיים יכולת הסתגלות טובה לבית גידול זה, שכן שורשיהם מקיימים שיתוף-פעולה עם פטריות קרקע (מיקוריזה), המסייעות להם בניצול משאבי מים ומינרלים מן הקרקע הדלה. בנוסף, אזורים אלה מועדים לשריפות, אך ללוטמיים יכולת התחדשות מהירה לאחר שריפות חורש, משום שחום גבוה מאיץ את נביטת זרעיהם ולאחר שריפות נובטים צמחי לוטם רבים.
מיני שמשון הם מרכיב חשוב בחברת צמחי החולות והכורכר במרכז ודרום הארץ.
שמשונית הטיפין היא צמח אדום, הנמצא בסכנת הכחדה.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
