חוחן בלנש הוא קוץ זקוף רב-שנתי, הנושא קוצים צפופים גם על גבעולו. גובהו 60 ס"מ. הגבעול מוצק, לאורכו נמשכות כנפיים קוצניות. מכל הסוגים הרבים של קוצים יש כנפיים קוצניות רק לחוח, לחוחן, לקרדה, לקוצן ולבן-קוצן. העלים ערוכים ברובם בשושנת בבסיס הגבעול והם גדולים, גזורים–מנוצים לאונות קוצניות. עלים נוספים, קטנים יותר, יוצאים לאורך הגבעול, בסיסם סורח על הגבעול, והוא היוצר את הכנפיים של הגבעול.
השם העברי ניתן לו בגלל קרבתו לסוג חוח, אף הוא עם גבעול הנושא כנפיים קוצניות. השם חוח הוא שם מקראי לקוץ, איננו יודעים בבטחון לאיזה סוג התכוונו במקרא. השם המדעי משמעו "נאד החמור" בגלל סברה כאילו אכילת הצמח בפי חמור יוצרת בקיבתו גאזים.
חוחן בלנש פורח ממרס עד יוני. התפרחת היא קרקפת גדולה, צבעה סגול כהה עז ונהדר. התפרחת מדיפה ריח מתוק עז (היזהר לא להידקר בחוטמך). כל הפרחים צינוריים, דו-מיניים. קוצי המעטפת אימתניים. ביניהם מתוחים קורים. התפרחת הקוצנית משמשת מחסה לחיפושיות, בעיקר ממשפחת החדקוניות, שאינן חסות על הפונדקאי ונוברות בו. גם צרעות נראו תופסות מחסה בין קוצי התפרחת של החוחן. הפרחים מואבקים על-ידי דבורים בינוניות וצרעות. הזרעון גדול, קירח, דמוי מנסרה עם 4 צלעות. בראשו ציצית, זיפיה מאוחים בבסיסיהם לטבעת. הציצית קצרה, זיפיה מחוספסים ואינם מנוצים. מצעית הקרקפת שטוחה, עשויה כחלת-דבש. הצמח נושא קרקפת מרכזית אחת על גבעול זקוף של 60 ס"מ, ועוד קרקפות צדדיות קטנות יותר על גבעולים אלכסוניים של 5 ס"מ.
חוחן בלנש גדל בעיקר בקרקעות בזלת כבדות. הוא נדיר בארץ, נפוץ רק בקצה הצפון, בעיקר בגולן, מעט גם בעמק החולה ובגליל.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
בסוג 50 מינים, 7 מינים בארץ.
כתב מייק לבנה