זנב-שועל ביצתי (בִּצָּתִי, על שום בית-גידולו, בביצות) הוא מין נדיר ביותר בארץ כיום, כמעט נכחד. בעבר גדל בכמה עשרות מקומות (שגם זה נחשב מעט מאוד), אך נעלם מרובם, ונותר כיום רק במרומי החרמון, בגולן (בחירבת צורימן, ומסיל עסניה) ואולי באתר אחד בהר חברון. זה מקרה קיצוני של תופעה ידועה, שבתי-גידול לחים וצמחייתם נפגעו בארץ (ובעולם) עם הצטופפות אוכלוסיית האדם ופיתוח החקלאות וההתישבות. מין זה הוא דגן רב-שנתי קרח לחלוטין, עם קנה-שורש זוחל. הצמח מסתעף בבסיסו לגבעולים רבים זקופים שגובהם 100–50 ס"מ. הגבעולים אינם מסתעפים. טרף העלה סרגלי, צר ושטוח, אורכו 25–12 ס"מ. הלשונית קרומית.
זנב-שועל ביצתי פורח ממרס עד יוני. התפרחת שעירה-פרוותית, צורתה כגליל צר וארוך, אורכה 5 ס"מ ורוחבה 1 ס"מ או פחות, והיא מזכירה זנב של שועל. השיבוליות פחוסות מהצדדים, בכל אחת פרח דו-מיני יחיד. מתוך התפרחת בולטים מלענים רכים ונעימים למגע. המלען יוצא מגב המוץ התחתון של כל פרח. הגלומות שוות-גודל (4 מ"מ), מאוחות זו לזו כדי רבע אורכן, עם שערות ריסניות לאורך הקרין שבגבן. התפרחת מתפרקת עם הבשלתה, ועוקץ התפרחת נותר חשוף. הזרע נושר עם ההבשלה יחד עם המוצים.
זנב-שועל ביצתי גדל בקרקעית דולינות לחות בחרמון ברום שמעל 1,900 מ'. תפוצתו העולמית רחבה על פני רוב אירו-אסיה.
הסוג מונה 20 מינים (ויש מונים 50 מינים), הנפוצים באזורים הממוזגים של חצי הכדור הצפוני. רוב המינים רב-שנתיים, וכלפי האזור הימתיכוני נוספים מינים חד-שנתיים. בישראל שלושה מינים, השניים הנוספים – זנב שועל מצוי וזנב שועל ארוך – הם מינים חד-שנתיים של החבל הים-תיכוני.
כתב מייק לבנה