פקטורית אשרסון (בעבר פקטורובסקיית אשרסון) היא צמח חד-שנתי קטן, שרוע ומסועף רדיאלית. תחילה הוא נחשב כמין בסוג גרגרנית – גרגרנית אשרסון, על שם בוטנאי שחקר את צמחיית ארץ-ישראל במאה ה-19. הבוטנאי הישראלי אכסנדר אייג הגדיר אותו כסוג בפני עצמו, וקרא לו על שם אליעזר פקטורובסקי (פקטורי), שהיה עוזרו ועמיתו. זהו צמח שכיח, אך לא בולט, בהיותו מרוח על הקרקע. העלים תלתניים, פטוטרתם ארוכה. שפת העלעלים משוננת. העלעל האמצעי נישא על פטוטרית ניכרת. בדרך כלל כשאני נתקל בצמח שפרחיו פרפרניים צהובים ועליו תלתניים (יש המון כאלה) – אני אומר בליבי "אחכה עד שאראה את פירותיו, ולפי זה אגדירו". אך הפקטורית מתעתעת בי, ומסתירה את פירותיה. עם זאת, אחרי שהיכרתי אותה פעם אחת, קל לזהותה לפי מבנה הצמח, ההדוק לקרקע.
פקטורית אשרסון פורחת בחורף, מינואר עד מרס. הפרחים פרפרניים, זעירים (3 מ"מ), צהובים. הפרח נפתח בשעות הבוקר המאוחרות ונסגר בערב. עוקץ הפרח קצר. השחלה נישאת על עוקץ, המתארך הרבה (כדי 10 ס"מ) אחרי ההפריה ומחדיר את השחלה אל תוך הקרקע (גיאוקרפיה, כמו בבוטנים). השחלה נישאת על עוקצה כשהיא נטויה אחורה, ומוחדרת לקרקע מבסיסה, כראש-חץ. שם, בעומק של 1–3 ס"מ, היא מבשילה לתרמיל כדורי לביד, המוגן בזכות מיקומו משריפה, אכילה ושאר פגעים. בתרמיל 2 זרעים, האחד נובט בשנה הבאה, והאחר מחכה שנים הבאות.
פקטורית אשרסון צומחת בשדות-בור, בקרחות-חורש, בבתה ימתיכונית ובערבה – במיוחד בקרקע מהודקת. היא נפוצה ברוב אזורי הארץ.
תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון וסביבותיהם.
המין יחיד בסוגו, הסוג קרוב לגרגרנית ולאספסת.
כתב מייק לבנה