פעמונית זיפנית

פעמונית זיפנית הוא צמח חד-שנתי שעיר, גבוה למדי, זקוף או נשען על צמחים שכנים. גביע הפרח זיפני.
פעמונית זיפנית פורחת באביב, הפרח גדול, אורך הכותרת 2–3 ס"מ, כפליים ויותר מאורך הגביע. הכותרת סגולה, פעמונית, לועה לבן. כל אונה של הגביע מסתיימת בזיף ארוך (2–4 מ"מ). מבין כל שתי אונות של הגביע יוצאת מעין אונה נוספת, המקופלת לאחור ומכסה על צינור הגביע.
פעמונית זיפנית שכיחה למדי ברוב חלקי צפון הארץ ומרכזה. גדלה באדמות-סחף בהרים, בנוף עשבוני.
משפחת הפעמוניתיים כוללת צמחים שפרחיהם מזכירים פעמון אלגנטי, ואבקתם מועברת לחרק על-ידי עמוד העלי. הסוג פעמונית הוא הגדול במשפחתו במספר מיניו, והוא כולל צמחים עם עלים מסורגים, פשוטים, חסרי עלי לוואי. אלה שבבסיס הגבעול שונים וגדולים מיתר העלים. בעורקי הגבעול זורם מוהל מימי או חלבי. הפרח נכון. הגביע מאוחה-עלים בבסיסו, אונותיו ארוכות, בסיסו מעורה בשחלה התחתית, אונותיו שאירות בפרי ויושבות בראשו. תכופות צומחות בין אונות הגביע אונות נוספות, כפופות לאחור. הכותרת פעמונית, צבעה לרוב סגול או כחול. עלי הכותרת מאוחים כדי מחצית אורכם. 5 אבקנים, זיריהם מעורים בבסיס הכותרת. המאבקים צמודים או מאוחים זה לזה, יוצרים צינור סביב עמוד העלי, מבשילים לפני הצלקות. זירי האבקנים מורחבים בבסיסיהם וחוסמים את הגישה לצוף. השחלה תחתית. בראש השחלה יש דיסקית המפרישה צוף, וכדי להגיע אליו צריכים המאביקים (בעיקר דבורים) להחדיר את חדקם בסדקים שבין זירי האבקנים. על עמוד העלי יש שערות דביקות, ונדבקת אליהן אבקה, הנושרת מהמאבקים בשלב הזכרי, בשעה שהצלקת עוד לא בשלה, והיא חבויה ומכונסת, לא זמינה לחרקים ולהאבקה. החרק מתלכלך באבקה שעל עמוד העלי, ומעביר אותה לפרח אחר, מבוגר יותר, הנמצא כבר בשלב הנקבי וצלקותיו מזדקרות. הפרי הוא הלקט הנפתח בנקבים או עפעפים, אורכו לכל היותר פי 3 מרוחבו (בסוג הקרוב סגולית הוא מוארך יותר). בסוג 300 מינים, בארץ 15, מהם 7 אנדמיים לארץ ולשכנותיה – רובם רק לארץ ישראל ולסוריה, 2 גדלים גם במצרים. מינים אחדים מטופחים בתרבות.

כתב מייק לבנה