סינטריכיה הררית

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

סינטריכיה הררית היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, יוצר כריות דלילות. הגמטופיט חסון, גובהו עד 3 ס"מ ויותר, צבעו ירוק-זית והוא הופך חום עם התייבשותו. הגבעולים מזלגיים. העלים הולכים ומצטופפים לקראת ראש הגבעול. בטחב הלח העלים מפושקים וביובש הם נגללים פנימה, נצמדים אל הגבעול ומתעקלים. הטרפים דמויי-מרית, או לשוניים, על-פי רוב מוצרים מעט מתחת למרכזם, קצותיהם קהים-מעוגלים, לעתים מפורצים, אורכם עד כ-3 מילימטרים. שולי הטרף תמימים, גלולים מטה בחלקו התחתון, לכדי מחצית עד שני-שלישים מאורכו. עורק האמצע (costa) מאדים, מסתיים במלען מכסיף-שקוף, לעתים-קרובות אלכסוני, זרוע יבלות זעירות לאורכו ומשונן בעדינות בקצהו, אורכו עד שלושה-רבעים מאורך הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי", dioicous). מנבגי הסוג סינטריכיה הם סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי") - נפתחים במכסה לשם שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) גלילית, זקופה, או כפופה קמעא, נישאת על זיף (seta) זקוף, אדום-חום, לעתים מפותל. המצנפת (calyptra) קרומית חרוטית. היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה בסדק יחיד (מצנפת כבונה, cucullate), נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור ארוך, אדום, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) חרוטי, עשוי קרום-בסיס (basal membrane) משובץ, המתחלק ל-32 שיניים נימיות, מפותלות כסליל.

סינטריכיה הררית מצויה פה ושם בישראל, בהרי-יהודה ובצפון הארץ, גדלה על סלעים במקומות מוצלים חלקית, באזורים הרריים. תפוצתה העולמית משתרעת באסיה, אגן הים-התיכון, אירופה,צפון-אפריקה וצפון ומרכז אמריקה.
סינטריכיה הררית דומה במופעה ובבית גידולה לסינטריכיה בכורה ונבדלת ממנה בכך שהעלים בסינטריכיה בכורה אינם מוצרים במרכזם. היא אף דומה מאוד לסינטריכיה חלקת-מלען, הגדלה לעתים באותו אזור, אולם מלעניה משוננים בקצותם (תכונה הנראית בהגדלה) וכן היא גדלה על גזעי וענפי עצים, בעוד שסינטריכיה הררית מבכרת סלעים.
המין סינטריכיה הררית תואר בשנת 1819 על-ידי המדען הפורה, הרופא, הזואולוג, הבוטנאי והמומחה לפטריות ניס וון אסנבק (Christian Gottfried Daniel Nees von Esenbeck, 1776-1858).

הסוג סינטריכיה קרוב מאוד לסוג סלולית והשיוכים הטקסונומיים של אחדים מהמינים עברו מדי פעם בין סוגים אלה. כמו כן, מיני סינטריכיה אחדים הם בעלי שונות צורנית (פולימורפיזם) רבה ומופעים שונים, שכיום אוחדו למין אחד, הוגדרו במשך השנים כמינים נפרדים. כיום מקובל כי שני הסוגים הקרובים, סלולית וסינטריכיה, הם קבוצות אבולוציוניות שונות, כאשר הסוג סינטריכיה הוא למעשה קבוצה חד-שושלתית (מונופילטית, monophyletic), שהתפצלה מן הסוג סלולית. המאפיין החשוב ביותר לאבחנה בין הסוגים הוא המבנה האנטומי של עורק האמצע בעלה ומבנה השכבה החיצונית (אפידרמיס) שלו ובכך שבסוג סינטריכיה דפנות תאי הטרף נצבעים אדום בצבען בסיסי (KOH) , בשונה ממיני הסלולית, הנצבעים צהוב-כתום.

המין סינטריכיה הררית שוייך במהלך השנים לסוג סלולית (Tortula) או לסוג זקנית (Barbula) ויש שהפרידו מופעים שונים למינים בפני עצמם (T. montana, T. intermedia). בפלורה פלסטינה מופיע המין כשייך לסוג סלולית - T. intermedia, על-פי תיאורו משנת 1838 של הבוטנאי האיטלקי דה נוטריס (Giuseppe De Notaris, 1805-1877). חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), הביא בספרו "מבוא לטחבים בישראל" את המין סלולית ההר (Tortula Montana), על-פי תיאורו משנת 1879 של הרופא והבוטנאי השוודי לינדברג (Sextus Otto Lindberg, 1835-1889). רביזיה שנעשתה בשנת 2005 (1) מקובלת כיום ועל פיה מינים אלה הם שמות נרדפים למין שלפנינו, המשוייך לסוג סינטריכיה.
שמו המדעי של המין, montana, מלטינית: "של ההר", על פי בית גידולו של המין, מכאן השם העברי (שאינו רשמי). שמו המדעי של הסוג, Synthrichia, מיוונית: syn - "מאוגד", "מאוחד", trichos - "שערה", לאמור: "ריסים מאוגדים", מאזכר את שיני פי-המנבג הנימיות-מסולסלות, המאוגדות בקרום-הבסיס.

בסוג סינטריכיה קרוב ל-115 מינים, בישראל נאספו 8 מינים, כולם מופיעים בפלורה פלסטינה כשייכים לסוג סלולית. לאחר הפרדת הסוגים, נותרו בסוג סלולית 9 מינים שנאספו בישראל.

כתב: דרור מלמד

1.  Maria Teresa Gallego (2005). A taxonomic study of the genus Syntrichia Brid. (Pottiaceae, Musci) in the Mediterranean Region and Macaronesia. Journal Hatorri botanical laboratory, 98:47-122