שעלבית מסרקנית

שעלבית מסרקנית היא דגני חד-שנתי, נטוי עד זקוף, קירח, עדין - עשוי להופיע כצמח זעיר ונחבא אל הכלים, שגבהו אינו עולה על 5 ס"מ, בינות לצומח עשבוני, אך הוא מגיע לגובה 30 ס"מ בתנאים מתאימים. העלים נימיים, גלולים, לעתים אורכם עולה על אורך הגבעולים והתפרחות. התפרחת אשכול שאורכו 3-2 ס"מ, בן 15-9 שיבוליות, שבו השיבוליות ערוכות לסירוגין על ציר פחוס, לעתים מזוות ומחורץ לאורכו. השיבולים נישאות על עוקצים עבים וקצרים מאוד, שכמעט אינם ניכרים והשיבוליות נראות יושבות. עם ההבשלה מתפשקות השיבוליות ויוצרות זווית כמעט ישרה עם ציר השיבולת. הגלומות ירוקות, בלתי שוות באופן בולט: התחתונה זעירה, דמוית קשקש מחודד והעליונה קצרה אך במעט מהמוץ התחתון הסמוך אליה. השיבוליות מכילות  5-3 פרחים נשירים תלת-אבקניים. המוץ התחתון מסתיים בחוד קצר. הגלומות אינן נשירות ובהתייבש הצמח ולאחר נשירת הפרחים, מקבלות גוון עורי ומשוות לו מראה של שיני מסרק משני צדי הציר - מכאן שם המין.

שעלבית מסרקנית פורחת באביב. בית גידולה חולות בנגב. היא נדירה בישראל. תפוצתה העולמית משתרעת באגן הים התיכון מסוריה ועד ספרד (למעט צפון האגן).

שם הסוג המדעי - Ctenopsis , מיוונית:  ktenos - "מסרק", opsis - "דמוי", לאמור: "דמוי מסרק". שם המין המדעי, pectinella, מלטינית: pecten - "מסרק", ella - הקטנת השם: "מסרקון". שם הסוג העברי, שעלבית, הוא הטיה של "שעלב", הסוג ((Vulpia pectinella אליו שייך את הצמח בשנת 1884 הבוטנאי השוויצרי, חוקר צמחיית המזרח התיכון, פייר אדמון בואסייה (P.E. Boissier). השם "שעלב" הינו וריאציה על עברות שם הסוג המדעי ,Vulpia, שפירושו "שועל", אולם למרבה האירוניה לא בעל החיים שועל מונצח בשם, אלא הסוג נקרא על שם הבוטנאי הגרמניJ.S. Vulpis . המין שעלבית תואר בשנת 1847 ע"י הבוטנאי האיטלקי דה נוטריס (Giuseppe De Notaris, 1805-1877), בעקבות תיאורו של הצרפתי דליל (Alire Raffeneau Delile, 1778-1850), שהצטרף לנפוליאון בפלישתו למצרים ושימש כמנהלו של הגן הבוטני בקהיר, אשר תיאר את המין כשייך לסוג בן-אפר (Festuca pectinella), אך השם והמיון הטקסונומי שנתן לו דה נוטריס הוא המקובל כיום.

בסוג שעלבית 4 מינים מוסכמים. שעלבית מסרקנית היא המין היחיד שנאסף בישראל.

כתב דרור מלמד