פעמונית הצלצל

פעמונית הצלצל היא עשבוני רב-שנתי יפה של סדקי-צוקים גבוהים ומוצלים. הצמח קירח, שרוע ומתפשט על הסלע. הגבעולים דקים, עדינים ושבירים. העלוה דלילה. לעלה טרף רחב, ביצי עד עגול. הטרף של עלי הבסיס שסוע ל-5–11 אונות או שיניים גדולות, והפטוטרת שלהם ארוכה. לעלים העליונים פטוטרת קצרה וכמעט שאינם מאונים. אונות הגביע ארוכות בהרבה מצינור הגביע.
פעמונית הצלצל פורחת בין יוני לספטמבר. הפרח כחול נאה מאוד, נוטה מעט לסגול. האוגן פרוש, קוטרו 1.5 ס"מ.
פעמונית הצלצל גדלה בארץ רק במרומי החרמון, מרום של 2,200 מ' ומעלה, ואף שם היא נדירה. תפוצתה כתמית. במקום שהיא מוצאת בית-גידול מתאים היא גדלה בפרטים רבים. היא גדלה בצל צוקים גבוהים במפנה צפוני. תפוצתה העולמית מוגבלת להרים גבוהים בסוריה ובטורקיה.


משפחת הפעמוניתיים כוללת צמחים שפרחיהם מזכירים פעמון אלגנטי, ואבקתם מועברת לחרק על-ידי עמוד העלי. הסוג פעמונית הוא הגדול במשפחתו במספר מיניו, והוא כולל צמחים עם עלים מסורגים, פשוטים, חסרי עלי לוואי. אלה שבבסיס הגבעול שונים וגדולים מיתר העלים. בעורקי הגבעול זורם מוהל מימי או חלבי. הפרח נכון. הגביע מאוחה-עלים בבסיסו, אונותיו ארוכות, בסיסו מעורה בשחלה התחתית, אונותיו שאירות בפרי ויושבות בראשו. תכופות צומחות בין אונות הגביע אונות נוספות, כפופות לאחור. הכותרת פעמונית, צבעה לרוב סגול או כחול. עלי הכותרת מאוחים כדי מחצית אורכם. 5 אבקנים, זיריהם מעורים בבסיס הכותרת. המאבקים צמודים או מאוחים זה לזה, יוצרים צינור סביב עמוד העלי, מבשילים לפני הצלקות. זירי האבקנים מורחבים בבסיסיהם וחוסמים את הגישה לצוף. השחלה תחתית. בראש השחלה יש דיסקית המפרישה צוף, וכדי להגיע אליו צריכים המאביקים (בעיקר דבורים) להחדיר את חדקם בסדקים שבין זירי האבקנים. על עמוד העלי יש שערות דביקות, ונדבקת אליהן אבקה, הנושרת מהמאבקים בשלב הזכרי, בשעה שהצלקת עוד לא בשלה, והיא חבויה ומכונסת, לא זמינה לחרקים ולהאבקה. החרק מתלכלך באבקה שעל עמוד העלי, ומעביר אותה לפרח אחר, מבוגר יותר, הנמצא כבר בשלב הנקבי וצלקותיו מזדקרות. הפרי הוא הלקט הנפתח בנקבים או עפעפים, אורכו לכל היותר פי 3 מרוחבו (בסוג הקרוב סגולית הוא מוארך יותר). בסוג 300 מינים, בארץ 15, מהם 7 אנדמיים לארץ ולשכנותיה – רובם רק לארץ ישראל ולסוריה, 2 גדלים גם במצרים. מינים אחדים מטופחים בתרבות.

כתב מייק לבנה