סתוונית טוביה

סתוונית טוביה היא גיאופיט נמוך הפורח בסתיו. פרחיה יוצאים ישר מהקרקע ללא גבעול. בניגוד לרוב מיני הסתוונית, הרי עליה יוצאים כבר במהלך פריחתה, ואפשר לראות פרחים ועלים יחד בעת ובעונה אחת. העלים נבדלים מעלי כל יתר מיני הסתוונית בכך שהם שעירים בצעירותם. גונם ירוק כהה. המין תואר למדע בידי החוקרת הישראלית נעמי פיינברון, והוא נקרא על שם טוביה קושניר, חוקר-טבע מחונן, שנפל במלחמת העצמאות והוא בן 24 בלבד, ולזכותו נרשמו כבר שפע תגליות חשובות.
סתוונית טוביה פורחת בנובמבר ודצמבר. הפרח פרוש לרווחה. בעלי העטיף יש תעלה לצוף מתחת לאבקן, ובשוליה רכסים מצוייצים. צבע המאבקים לפני היפתחם ירוק-ארגמן כהה.
סתוונית טוביה היא מין אנדמי לישראל, היא גדלה מכל העולם רק במדבר יהודה ובנגב,  והיא מוגנת על פי חוק. מומלץ לצפות בה בנובמבר–דצמבר בסביבות מעלה אדומים ובאזור אנדרטת חטיבת הנגב.

הסוג סתוונית כולל 65 מינים של גיאופיטים נמוכים הפורחים בסתיו, 9 מינים בארץ. מרכז תפוצתו במזרח התיכון. השם המדעי של הסוג נקרא על שם ממלכת כלקיס, מדינה יוונית קדומה במזרחה של אסיה הקטנה, בתחום גיאורגיה של היום.
פקעתה של הסתוונית כדורית עד מוארכת מעט, דמויית פלך, קוטרה כ-2 ס"מ, במינים אחדים היא מעט יותר גדולה. כלפי מטה היא מצמיחה ציצה של שורשים, וכלפי מעלה – עלים ופרחים. מנגנון מיוחד של שורשים מתכווצים מציב את הפקעת במקומה ה"נכון" בקרקע: פקעת שנשתלה אופקית או אף הפוכה ובעומק קטן – תוזז במשך החורף על-ידי מערכת של שורשים מתכווצים למעמד ולעומק שהקציבה לה התורשה של המין. הצמח הוא רב-שנתי, אך הפקעת היא חד-שנתית: היא מתמלאת חומרי-מזון במשך החורף והאביב, ובשנה הבאה היא מתרוקנת ומצמיחה נצר על-קרקעי חד-שנתי, וזה מפתח בקרקע פקעת חדשה.
הפקעת מוגנת משן בעלי-חיים על-ידי רעל מיוחד הנקרא קולכיצין (על שם הסתוונית, ששמה המדעי הוא קולכיציום). רעל זה משמש ברפואה בשימוש חיצוני נגד מחלות ראומטיות, שיגרון ומחלות-עורקים. בבליעה הוא מסוכן מאוד לאדם. זה חומר המפריע לחלוקה תקינה של תאים, מונע יצירת קרום המבדיל בין שני תאי-הבת, וכך גורם ליצירת תא כפול – תא אחד הכולל חומר גרעיני של שני תאים (טטרה-פלואיד). מרבים להשתמש בחומר זה בניסויים גנטיים ובהכלאת צמחים לחקלאות ולגננות-נוי. יתכן שהוא מעורב גם בהכלאה טבעית של מינים שונים של צמחים, שהיא אולי אחת הדרכים החשובות ליצירת מינים חדשים בטבע בכלל, ובפרט בהיווצרות הצמח החשוב ביותר לאדם, חיטת-הלחם. עם זאת יש בעלי-חיים המסוגלים כנראה להתמודד עם רעילות זאת, והם נהנים ממאגר המזון שהסתוונית הכינה לעצמה וחופרים ואוכלים פקעות של סתוונית. אלוף אוכלי הסתוונית הוא הדרבן.
העלים מוארכים, שונים מאוד ממין למין. העלים מלבלבים אחרי צאת הפרחים, וברוב המינים אף אחרי שהפרחים נבלו, כך שהצמח מתבלט בפריחתו הסתווית ללא עלים.
הפרח דמוי משפך או גביע, דומה לפרחים במשפחת השושניים: חלקו התחתון הוא צינור ארוך ודק, מאוחה-עלים, ורובו טמון מתחת לפני הקרקע; חלקו העליון מחולק ל-6 אונות או עלי-עטיף הערוכים בשני דורים, וביניהם 6 אבקנים. בבסיס כל אחד מהאבקנים יש בלוטה המפרישה צוף. השחלה עילית. העלי מתפצל ל-3 עמודי-עלי, ובכך שונה הסתוונית מיתר בני משפחת השושניים, שיש להם עמוד-עלי אחד בלתי-מתפצל. זאת אחת הסיבות שהסתוונית הופרדה לאחרונה ממשפחת השושניים, והוצבה (יחד עם הסוג בצלציה) במשפחה נפרדת, משפחת הסתווניתיים. קל להבדיל בין סתוונית לבין כרכום הדומה לה, כי לכרכום רק 3 אבקנים, והשחלה שלו תחתית. עלי העטיף של פרח הסתווניות יוצאים ישר מראש הבצל, וחלקו התחתון של הפרח (כולל השחלה) הוא תת-קרקעי, מתמשך הרחק מטה עד לפקעת, רק חלקו העליון בולט מעל פני הקרקע. צבעי הפרח שונים מעט ממין למין, רובם בגוני סגול-לילך.
פה ושם אפשר לגלות באוכלוסיה פרט שפרחיו "לא נורמליים": יש לו 7 עלי עטיף ו-7 אבקנים. לפעמים אף 8, או 5.
הפרי מתפתח בשחלה התת-קרקעית, ורק מאוחר יותר, בהבשילו, מתארך העוקץ הנושא אותו, והפרי עולה מעל פני הקרקע לפזר את זרעיו.

כתב מייק לבנה בעזרת אורי פרגמן-ספיר

לקריאה נוספת:
צמחים מוגנים בישראל, אורי פרגמן-ספיר, הוצאת רשות הטבע והגנים 2006.
סתווניות מהחרמון ועד לנגב, אורי פרגמן-ספיר "בשביל הארץ" גליון 27, 2008.