הסיפור של מייק:
כשהגענו לחרמון אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967 מצאנו שם הרבה פרטים נמוכים של עץ ממשפחת הורדניים, שלא יכולנו לזהותו בבטחון. עליו עגולים, מפורצים עמוקות, דומים לעלי בן-חוזרר החורש, אך ליתר בטחון צריך היה לראות פירות. כל העצים סבלו מכריתה, היו נמוכים, ולא עשו פרי כלל. אחרי שנים אחדות של שמירה בפני כריתה גדלו העצים, פרחו ועשו פירות, ואז יכולנו לקבוע בבטחון שאין אלה חוזררים. הסתבר שזה סוג שטרם הכרנו כמותו בארץ, וקראנו לו בן-חוזרר. פירותיו אליפסואידיים, קליפתם חומה מבריקה, וצבעי עליו לקראת השלכת הם מן היפים בצבעי השלכת בארץ.
השנה, ביום כסלו (11-2009) כשהחרמון שקע בתוך ענן כבד, שוטטנו במדרונות הר כחל בחרמון. דרך מסך הערפל זהר אלינו מרחוק עץ בצבעי שלכת נפלאים. נמשכנו אליו כבכבלי קסם, וכשהגענו אליו חשבנו שהנה לפנינו עוד בן-חוזרר. רק מבט נוסף בפרטי עומק המפרצים בעלה ובצורת הפרי שכנעו אותנו כי הפעם זה באמת חוזרר. מפרצי העלים עוד יותר עמוקים מאשר בחוזרר, והפרי כדורי פחוס, טעים.
החוזרר מוכר בתור עץ נדיר, שיש אולי 20 פרטים ממנו בגוש הר מירון. והנה נוסף לנו עוד פרט אחד, באזור חדש: בחרמון. עתה (טבת ) הוא עומד בשלכת, ללא עלים כלל, רק לרגליו פרוש מרבד של עלי-שלכת בצבע ורוד–אדום לוהט. בשנה הבאה נשוב ונעלה אליו לרגל, נחפש אולי יש עוד פרטים, נאכל מפריו ונשאיר את הזרעים בשטח.
בסיור נוסף שהתקיים ב 3.10.2013 מצאה עירית צוק-קובצ'י בסיור עם אורי פרגמן ומיכאל אבישי 4 עצי חוזרר נוספים. גדולים ונפלאים ב"ערוץ הלח" מעל נחל שיאון, לא רחוק מהעץ היחיד שנמצא ב 2009.