טחובית קצרת-חוד

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
 
בשנים האחרונות נעשו שינויים בטקסונומיה של משפחת הטחוביתיים (Bryaceae) ומינים אחדים שהיו משוייכים לסוג טחובית (Bryum) משוייכים כיום על-ידי חלק מהחוקרים וברשימות הטקסונומיות המובילות לסוגים אחרים (וכן מינים אחדים שהיו משוייכים לסוגים אחרים, ללא נציגים בישראל, משוייכים כיום לסוג טחובית). המין טחובית קצרת-חוד, שהינו מין חדש לישראל ואשר לפיכך לא נכלל בפלורה פלסטינה, משוייך כיום על-ידי חלק מן החוקרים לסוג נפרד - Anomobryum (מיוונית: anomos - "שונה", "שאינו מציית לחוקים", bryon - "טחב", על שום תאי העלים בחלק ממיני הסוג, השונים בצורתם מתאי העלים בסוג טחובית). סוג זה מתאפיין בצמחים שעליהם קעורים ורעופים, לעתים באופן המשווה לענפים מראה גלילי (julaceous), אולם עיקר האבחנה בינו לבין סוגים קרובים הינה על בסיס אנליזה מולקולארית. בחרנו להותיר את המין המתואר כאן בשיוכו המקורי, בסוג טחובית. על השינויים הטקסונומיים בסוג טחובית ראו עדכון כאן: טחובית עידכונים טקסונומיים.

טחובית קצרת-חוד היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Bryaceae, יוצר גושים דלילים עד צפופים, ניכר (מיקרוסקופית) בפקעות ריבוי (tubers) יחודיות, הפזורות לא רק על השורשים הדמויים (ריזואידים), כבאחדים ממיני הטחובית, אלא גם בבסיס הגבעול ובחיקי עלים. הגמטופיט קטן, גובהו כ-6 מ"מ, ירוק-צהבהב, חלקיו התחתונים לעתים חומים-אדומים. הגבעולים אדמדמים, חלקים, פשוטים או מסועפים קמעא, קצותיהם נושרים לעתים ומסוגלים לאתחל רביה וגטטיבית. הריזואידים חומים-אדומים, מגובששים, נושאים פקעות ריבוי (rhizoidal tubers) חומות-כהות רבות, עגלגלות-סגלגלות, בהגדלה גבוהה במיקרוסקופ ניתן לראות כי התאים המרכיבים אותן בולטים אל מעבר למתאר (contour) הפקעת. פקעות ריבוי דומות מצויות גם בבסיס הגבעול ובחיקי עלים (axillary tubers) - תכונה ייחודית למין זה מבין מיני הטחובית הגדלים בישראל. העלים דלילים ומרוחקים זה מזה בחלקו התחתון של הגבעול, מצטופפים ונעשים רעופים כלפי חלקו העליון, כמעט זקופים בטחב היבש, נפרשים בטחב הלח. סידור העלים אינו מקנה לגבעול מראה גלילי הדוק, כבמינים אחרים בסוג Anomobryum. הטרפים קטנים, אורכם עד כמילימטר אחד, סגלגלים עד איזמלניים-מוארכים, קעורים, מבריקים, רוחבם המירבי מתחת לאמצע העלה, קצותיהם מחודדים ומסתיימים בחוד זעיר-קצרצר, מכאן שם המין (גם השם המדעי, apiculatum, מלטינית - "בעל חוד קצר"). עורק האמצע ניכר, חום-אדמדם, מתמשך אל קצה הטרף, אך אינו בולט ממנו. שולי העלים פרושים, תמימים. בהגדלה מיקרוסקופית ניתן לראות כי תאי בסיס הטרף מרובעים עד מלבניים, תאי שאר רקמת הטרף גדולים יותר, מעויינים, הולכים ונעשים צרים לקראת שולי הטרף, אך אינם יוצרים גבול ברור.
אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). פרטים נושאי מנבגים לא נמצאו בישראל וככל הנראה התרבותו כאן וגטטיבית בלבד. בספרות מתואר המנבג כסטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך משתחררים הנבגים. זיף המנבג זקוף, נושא קופסית (capsule) אגסית, נוטה מטה. מכסה המנבג (operculum) פטמתי. פי-המנבג (פריסטום) מפותח, עשוי 2 טבעות (exostome חיצוני וendostome- פנימי) בנות 16 שיניים, כל אחת. שיני האנדוסתום ריסניות.

טחובית קצרת-חוד היא מין וריאבילי וקיימת שונות רבה בצורת העלים ופקעות הריבוי ולפיכך היא קשה להגדרה. היא מין חדש לישראל שנאסף לראשונה בשנת 2022 ונכון לשעת כתיבת שורות אלה הוא יציב באתר יחיד בתל-אביב (ראו מאמר בקישור מטה ומשמאל).

טחובית קצרת-חוד גדלה על קרקעות במקומות מופרעים לחים ומוצלים - גינות מושקות ופתחי מרזבים מטפטפים. תפוצתה העולמית טרופית וסובטרופית, משתרעת באמריקה, דרום-מזרח אסיה, אירופה, אפריקה אוסטרליה וניו-זילנד.

המין טחובית קצרת-חוד תואר בשנת 2020 כשייך לסוג Anomobryum על-ידי צמד הבוטנאים, האנגלי הוליאוק (David Thomas Holyoak, 1949) והסקוטי בל (David Bell, 1981), בעזרת אנליזה מולקולארית. למעשה, תואר המין לראשונה כשייך לסוג טחובית בשנת 1816, על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) הגרמני שווגריכן (Christian Friedrich Schwägrichen, 1775-1853).

שמו העברי של הסוג, טחובית, נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), עברות של השם המדעי Bryum, מיוונית: bryon - "טחב".
הסוג Anomobryum מונה קרוב ל-50 מינים, טחובית קצרת-חוד הוא המין היחיד בסוג שנאסף בישראל. מאחר וכאן הותרנו אותו בשם הסוג הקרוב, טחובית (Bryum), ראוי להזכיר כי הסוג טחובית הוא אחד הגדולים בין טחבי העלים והטקסונומיה שלו מסובכת ביותר. לא ייפלא, אם כן, שברשימות מובילות הוא מונה 235 מינים מוסכמים וברשימות אחרות מגיע מספר המינים לכדי 800. בישראל הוא הסוג עתיר המינים ביותר ומונה 19 מינים מקומיים.

כתב: דרור מלמד

מאמר על מציאת המין בישראל ובאירופה לראשונה