דרכנית קרחת

דרכנית קרחת (בעבר: קירחת) היא עשב שרוע, צמוד-קרקע, חד-שנתי, לעתים רחוקות רב-שנתי, קירח, ירקרק-רענן ואינו מאפיר כשאר בני הסוג. הגבעולים מסועפים, בשרניים, לעתים מאדימים, שרועים, יוצרים משטחים רדיאליים, עשויים להגיע לגובה של 15-4 ס"מ. העלים מעט בשרניים, נגדיים ולעתים העלים העליונים מסורגים, מוארכים-ביצניים, מצטררים לכוון בסיסם לפטוטרות קצרצרות, קירחים. בבסיס העלים עלי לוואי קרומיים, זעירים. הפרחים יושבים, ערוכים בצברים צפופים בחיקי העלים. העטיף עשוי גביע בן 5 אונות ביצניות קהות ו-5 עלי כותרת קצרים, נימיים. לפרחים 5 אבקנים ועמוד עלי קצרצר, המסתיים בצלקת מפוצלת לשתיים. הפרי שקיק הבולט מן הגביע ומכיל זרע עדשתי יחיד, שחור, מבריק.
דרכנית קרחת פורחת באביב ובתחילת הקיץ. בית גידולה בתות ושדות בצפון הארץ ומרכזה והיא נדירה בישראל. תפוצתה העולמית באירואסיה ומשם פלשה לאמריקה הצפונית.
דרכנית קרחת תוארה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית קארל לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778). שם הסוג המדעי, Herniaria, משום שתכשירים שהוכנו מאחדים ממיני הסוג שמשו כתרופה כנגד בקע (hernia - הרניה, שבר, קרע). באנגלית נקראים בני הסוג rupturewarts – "עשבי-בקע". שמו הנאה של הסוג העברי, המאזכר את צורת הגדילה צמודת הקרקע של מיני הסוג, אשר העוברים ושבים דורכים עליהם מבלי משים, הופיע לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1921) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים. שם זה נזכר ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית", שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). שם המין (גם השם המדעי, glabra, בלטינית: "קירח", "חלק") מבדילו משאר מיני הדרכנית שהינם שעירים-זיפניים. שם המין, דַּרְכָּנִית קֵרַחַת, נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג דרכנית יותר מ-30 מינים, 4 מהם נאספו בישראל.

כתב: דרור מלמד