אתלמיה מצויה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

אתלמיה מצויה היא טחב כבד ממשפחת ה-Cleveaceae, יוצר שטיחים צפופים, שטוחים. היצע בשרני, ירוק-מבריק, משחיר, שוליו גלוניים, סגולים-כהים. גוף היצע ביצני-מוארך, רוחבו עד 5 מ"מ, לעתים מתפצל פעם אחת באופן דו-קרני. שכבת האפידרמיס בצידו העליון של היצע מרושתת - בהגדלה נראה היצע כזרוע מארג של מצולעים. אלו הם למעשה חללי אויר, שבמרכז כל אחד נקבובית, המאפשרת חילופי גזים עם הסביבה. עורק האמצע אינו ניכר. צד היצע התחתון אדום-כהה, קשקשי הגחון משולשים, סגולים, ערוכים בשני טורים לאורך מרכז הגחון, לעתים בולטים אל מעבר לשולי היצע. אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על אותו פרט באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). האנתרידיה שקועים באמצע גב היצע, לכל אורכו. הארכגוניה ערוכות במצעיות מעגליות לאורך אמצע היצע, מוקפות בקשקשים קרומיים, נישאות בהבשלתן, כל אחת, על גבעולון (archegoniophore) קצר. קופסית המנבג (capsule) כדורית, פוקעת ומשחררת את הנבגים בעזרת אלטרות (elaters) - תאים מוארכים, המתכווצים-מסתלסלים ומתרפים בהתאם לרמת הלחות ומשמשים מעין "מתזים", המסייעים להפצת הנבגים.
אתלמיה מצויה נפוצה למדי ברוב גלילות הארץ, מן הנגב המערבי ועד לגולן. בית גידולה אדמות חרסיתיות לחות, סדקי סלעים וקירות אבן, מדרונות וחורש פתוח. לעתים קרובות ניתן למצוא אותה בסמיכות למיני טחבי כבד אחרים. תפוצתה העולמית בדרום-מזרח אסיה,באגן הים-התיכון ובדרום-אפריקה.
אתלמיה מצויה תוארה בשנת 1954, על-ידי הבוטנאי היפני הטורי (Sinske Hattori, 1915-1992). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1829 ע"י עורך-הדין והבריולוג (חוקר טחבים) הגרמני לינדנברג (Johann Bernhard Wilhelm Lindenberg, 1781-1851), אשר שייכו לסוג מרשנטיה (Marchantia spathysii) וקרא את המין לכבודו של מי שאספו לראשונה באי קורפו, בוטנאי יווני בשם Spathys. שם המין העברי אינו רשמי.
שמו המדעי של הסוג, Athalamia, מיוונית: a - "חסר", "ללא", thalamus - "מצע", לאמור: "חסר מצעית", הוענק בשנת 1848 על-ידי חוקר הטבע הסקוטי פלקונר (Hugh Falconer, 1808-1865), שתיאר את אחד ממיני הסוג מהודו. הוא טען כי זהו סוג נפרד מסוגים מוכרים בסדרת ה-Marchantiales, "הניכר בהיעדר מצעית ו'פרחים' זקופים" (כוונתו הייתה שמבנה המצעית והמנבגים באתלמיה שונה מהותית ממינים כמו מרשנטיה). שם זה נשכח ורק יותר ממאה שנה לאחר מכן, בשנת 1954, התקבל כשם הסוג על-ידי הבוטנאים היפנים שימיזו והטורי ( Daiske Shimizu היה עוזרו של הטורי, שהוזכר לעיל, בין השנים 1951-1955).
בסוג אתלמיה 8 מינים, אתלמיה מצויה הוא המין היחיד בסוג הגדל בישראל.

כתב: דרור מלמד