ריקציה זיפנית

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

ריקציה זיפנית היא טחב כבד ממשפחת ה-Ricciaceae, הגדל כשושנת (rossete) מושלמת, או חלקית. היצע ירוק-אפור, מכחיל, חלקיו הבוגרים מקבלים צבע סגול-בהיר, שוליו לעתים חומים-סגולים. מתפצל 3-2 פעמים לאונות דו-קרניות, אורכן עד כ-1 ס"מ, קצותיהן קהים, והן הולכות ומצטררות כלפי בסיסן. עורק האמצע צר ועמוק בעיקר בשליש  האונה הקיצוני, אך עשוי להיות רדוד וארוך יותר. בחתך רוחב, ניתן להבחין כי שולי היצע העליונים מחודדים מעט, דמויי-קרין (מכאן שמו המדעי של המין, bicarinata, מלטינית: bi - "כפול", "דו", carinata - "בעל קרין", לאמור: "דו-קרינית). ריקציה זיפנית ניכרת בריסים זיפניים לבנבנים הערוכים לאורך שולי אונות היצע, משני צדדיהן, מראשן ועד בסיסן (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי). בהגדלה חזקה, במיקרוסקופ, ניתן לראות שחלק מהזיפים מאוחים זה לזה בבסיסם. קשקשי הגחון אינם ניכרים במבט על, משום שאינם חורגים אל מחוץ לשולי היצע (כפי שקורה באחדים ממיני הריקציה, למשל בריקציה עלעלית). אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (Monoicous) וערוכים לאורך העורק המרכזי. קופסיות המנבגים כדוריות, שקועות ביצע, קורסות באופן בלתי-סדיר ואז משתחררים הנבגים.

ריקציה זיפנית מצויה ברוב גלילות הארץ ממרכז הנגב וצפונה, כולל לאורך מישור החוף. בית גידולה אדמות חרסיתיות וחוליות הדוקות ולחות, למרגלות סלעים, בחורשים ובבתות. תפוצתה העולמית באגן הים התיכון, דרום-מזרח אסיה ואירופה.

ריקציה זיפנית תוארה בשנת 1877, על-ידי הרופא והבוטנאי השוודי לינדברג (Sextus Otto Lindberg, 1835-1889).

שם הסוג, Riccia ניתן בשנת 1753 על-ידי מתארו, הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) לכבודו של Pietro Francesco Ricci, שככל הידוע היה סנטור ובוטנאי איטלקי, שנמנה עם סגל החברה הבוטנית של פירנצה בשנת 1729.
הסוג ריקציה הוא אחד הגדולים מבין סוגי טחבי הכבד וכולל יותר מ-170 מינים. בישראל נאספו 14 מינים, חלקם נדירים.

כתב: דרור מלמד