פברוניה זעירה

 להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

פברוניה זעירה היא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), המשתייך למשפחת Fabroniaceae. הגמטופיט שרוע, זעיר ועדין, יוצר שטיחים משיים רכים, צהבהבים עד ירוקים-אפרפרים, מבריקים מעט. העלים ביצניים-איזמלניים, מסתיימים בחוד דק וארוך, כסוף. שולי הטרפים משוננים באופן בולט בשיניים ריסניות כסופות (תכונה זו ניתן לראות במיקרוסקופ וקשה להבחין בה אפילו בעזרת זכוכית מגדלת). עורק האמצע כמעט ואינו ניכר, לעתים הוא קצר מאוד או שהוא מתמשך עד מחצית אורך הטרף. 

אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית-כדורית קצרה, סימטרית, הנפתחת במכסה (operculum) כיפתי, או פטמתי וכך מתאפשר שחרור הנבגים. בפי-המנבג (peristome) טבעת אחת בת 16 שיניים (haplolepidous) מאוחות לזוגות, כפופות פנימה באווירה לחה ומתפשקות החוצה בהתייבשות. הקופסית נישאת על זיף (seta) זקוף, או כפוף מעט, חלק. המצנפת (calyptra) קרומית חרוטית, חלקה, נבקעת בתחתיתה טרם נשירתה. עם פיזור הנבגים והתייבשות הצמח, הקופסית נראית קצרה ורדודה, שוליה מודגשים, פיה פעור לרווחה ושיני פי-המנבג רפויות מסביב לשוליו.
פברוניה זעירה צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). בחודשי החורף מוצאים אותה בדרך כלל עם שפע מנבגים זעירים. בית גידולה מקומות מוצלים, על סלעים, וגזעי עצי זית ואלון, לעתים בתוך שקעים שבגזע. היא מצויה פה ושם בהרי יהודה, בגליל ובגולן. תפוצתה העולמית רחבה ומשתרעת בדרום-מזרח אסיה, המזרח התיכון, דרום-אירופה, צפון אפריקה, אסיה ואמריקה.
פברוניה זעירה תוארה בשנת 1808 על-ידי חוקר הטבע האיטלקי ראדי (Giuseppe Raddi, 1770-1829), אשר קרא את הסוג לכבודו של חוקר הטבע האיטלקי פברוני (Giovanni Valentino Mattia Fabbroni, 1752-1822). שם המין העברי, תרגומו של השם המדעי (pusilla, מלטינית: "זעירה") אינו רשמי.
בסוג פברוניה 15 מינים, 2 מהם נאספו בישראל. המין השני שנצפה ונאסף בישראל פעמים אחדות בלבד, הוא  פברוניה ריסנית (F. cilliaris), הדומה מאוד לפברוניה זעירה ונבדל ממנה בעיקר בשינון העלים שאינו בולט. יש הרואים בשני מינים אלה מופעים של מין יחיד עם צורות מעבר ביניהם.

כתב: דרור מלמד