גיגספרמום לבקן

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

גיגספרמום לבקן הוא טחב-עלים  אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Gigaspermaceae. זהו טחב קטן, יוצר שטיחים נמוכים, הדוקים למצע. קל לזהות אותו, משום שהגמטופיט קטנטן ודחוס, דמוי-ניצן עגלגל, עליו רעופים ומשווים לטחב מראה של ארטישוק זעיר. צבעו שונה מזה של הטחבים שבקרבתו - צהבהב-דהוי עד לבנבן. גובה הגמטופיט 3-2 מ"מ. הגבעולים תת-קרקעיים, זוחלים, בשרניים, מעובים כחרוזים, לבנבנים, מהווים מעין "שורשים" שמהם עולים אל מעל לפני הקרקע ענפים נושאי עלים. אין לבלבל בין הגבעולים התת-קרקעיים לריזואידים, קורים דמויי-שורשים עדינים, היוצאים מהם ומסייעים לאחיזת הטחב במצע. העלים ביצניים-רחבים, קעורים, מסתיימים בקצה מחודד דמוי מלען, חסרי עורק-אמצע, מתארכים מעט ומצטופפים בהדרגה מבסיס הגבעול לראשו. בצעירותו הגמטופיט ירוק, אך מכיוון שהעלים מכילים כלורופיל רק בבסיסם, עם הצמיחה והתארכות העלים נראים הצמחים לבנבנים בחלקיהם העליונים (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי). החפים העוטפים את אברי המין (perichaetial leaves) ארוכים כפליים מעלי הגבעול ומסתיימים במלען ארוך וניכר. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים נפרדים אך סמוכים זה בצד זה במערך הרביה (gametoecium, מכלול האיברים הזכריים והנקביים והחפים העוטפים אותם). מערך מעין "חד-ביתי" זה, המצוי במיני טחבים אחדים, קרוי paroicous.
המנבג (ספורופיט) סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך משתחררים הנבגים. קופסית המנבג (capsule) כדורית, כמעט יושבת, מוקפת בחפים (perichaetia) וחבויה ביניהם, מתקמטת מאוד בהתייבשה. בראש הקופסית הטריה מצנפת (calyptra) חרוטית זעירה, הנושרת עם ההבשלה. מכסה המנבג (operculum) חרוטי-רחב וקצר, בראשו פטמית. עם נשירת מכסה המנבג נפערת הקופסית, שהינה חסרת פי-מנבג משונן (peristome) ומשחררת נבגים גדולים מאוד (קוטרם 140-100 מיקרון), כמעט פי-עשרה מגודלם של נבגי רוב מיני טחבי העלים האחרים, הם שהקנו לסוג את שמו, מלטינית: gygas - "ענק", sprermum - "זרע", לאמור: "זרע ענק".
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתו של גיגספרמום לבקן קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). קשה למצוא מנבגים באוכלוסיות המקומיות ורק לעתים רחוקות נאספו פרטים נושאי ספורופיטים. ככל הנראה קשורה הופעת המנבגים בכמות המשקעים באותה שנה ובטמפרטורה בעונת הגדילה. בשנים גשומות במיוחד ניתן למצוא גופי פרי בשלים בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
גיגספרמום לבקן מצוי למדי בישראל והוא גדל לאורך הבקע הסורי-אפריקני ובהרי יהודה. בית גידולו שכבות קרקע דקות על אבני-גיר ובזלת ובמדרונות חשופים לשמש. תפוצתו העולמית ים-תיכונית. מין קרוב מאוד הוא גיגספרמום זוחל (G. repens), המצוי בחצי הכדור הדרומי ודומה כמעט בכל מאפייניו למין המקומי, למעט העובדה שאיברי המין אינם סמוכים אלא יושבים על ענפים שונים של פרט יחיד (autoicous), לפיכך יש הרואים בהם מין אחד.
גיגספרמום לבקן תואר בשנת 1913 על-ידי הבוטנאי הצרפתי קורבייה (François Marie Louis Corbière, 1850- 1941). הוא קרא את המין, mouretii, לכבודו של הבוטנאי והקצין הצרפתי מורה (Marcellin Mouret, 1881-1915), שהיה זה שאסף את פרט הייחוס (ה-type) ברבאט, בירת מרוקו.
בסוג גיגספרמום 4 מינים. גיגספרמום לבקן הוא המין היחיד שנאסף בישראל.

כתב: דרור מלמד

מקורות:
Herrnstadt, I., Heyn, C.C. and Crosby M. R. 1980. New Data on the Moss Genus Gigaspermum. The Bryologist, Vol. 83, pp. 536-541