בסיה ערבית

בסיה ערבית (לשעבר כנוליאה ערבית) היא בן-שיח מסועף וסבוך, מלבין כולו, גבעוליו שעירים. העלה מלבין גם הוא, קטן, מזכיר בצורתו כף אווז (וזה היה אף פשר שמו המדעי הקודם, כנוליאה).
בסיה ערבית פורחת בין מרס ליולי. הפרחים זעירים, ירוקים, ערוכים צפופים בשיבולים באורך 5–10 ס"מ. הם מואבקים ברוח, ואינם בולטים לעין המאביקים והאדם. הפרי היבש נפוץ ברוח בעזרת עלי העטיף הנפוחים והקלים העוטפים אותו. הזרע מצוייד במנגנונים לעיכוב-נביטה, והוא ינבוט רק אחרי גשם חזק, המבטיח סיכוי לנביטה והתבססות טובים.
בסיה ערבית גדלה בקרקעות קירטון מלוחות, והיא עמידה בפני מליחוּת בינונית. המין נפוץ בארץ בנגב ובמדבר יהודה, ובמקומות ששוררים שם תנאים אופטימליים להתפתחותו הוא אף מגיע לכלל שלטון בכתמים. תפוצתו העולמית של המין משתרעת במדבריות צפון אפריקה ודרום-מערב אסיה.
בסוג 3 מינים, כולם גדלים גם בארץ. המין נחשב בעבר על הסוג כנוליאה, אך לאחרונה הוכללו מינים מן הסוג כנוליאה בסוג בסיה.
הצמח נחשב בין הבדוים בדרום הארץ כאמצעי מועיל לריפוי הצאן ממחלות-מעיים ומטפילי-מעיים.

כתב מייק לבנה