להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
בפלורה פלסטינה מתואר המין Pterogonium gracile. שם הסוג, פטרוגוניום, אינו חוקי, משום שהבוטנאי והטקסונום השוודי שוורץ (Olof Peter Swartz, 1760-1818) טבע את השם ופרסמו כבר בשנת 1799, באופן שלא תאם את חוקי השיום לטחבים, שהחלו להיות מיושמים בשנת 1801. למרות זאת, השתמשו בשם זה לתיאור הסוג לאורך השנים. לימים, בשנת 2011, נקבע על ידי צמד החוקרים האמריקניים קרוסבי ובאק (Marshall R. Crosby, 1943-; Wiliam R. Buck, 1950) שם חדש לסוג - Nogopterium - סירוס חסר משמעות של השם המקורי. שם זה פורסם באופן התואם את חוקי השיום המודרניים ולפיכך בפלורות המעודכנות זהו שם הסוג התקף1.
פטרוגוניום חינני הוא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב שרוע, שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), המשתייך למשפחת Leucodontaceae, יוצר שטיחים צפופים, קשותי-ענפים. הגמטופיט חסון למדי, צהבהב עד ירוק-חום, מאדים. הגבעולים משתרכים ונושאים שרידי עלים קשקשיים (בטחבים צורת גבעול זו קרויה stoloniform), מהם מתפצלים-מנוצים ענפי-משנה זקופים, אורכם עד 4 ס"מ, והם מסתעפים לענפונים גליליים רבים, עדינים וצפופים, המתקשתים ביובש ופונים כולם לכיוון אחד, תוך שהם משווים לטחב מראה אופייני. העלים צפופים, קעורים, רעופים ביובש, מתפשקים בלחות. הטרפים ביצניים, מחודדים, קצותיהם משוננים בעדינות. לשם הגדרה ודאית של המין יש להיעזר בהגדלה – זהו המין הפלאורוקרפי היחיד בישראל שעורק האמצע שלו כפול, או מזלגי, קצר - אינו עולה על שליש מאורך הטרף, מטושטש וכמעט שאינו ניכר. בהגדלה גם ניתן לראות גבשושיות זעירות פזורות על גב קצה הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) גלילית-מוארכת, נישאת כמעט זקופה על הזיף, נפתחת במכסה (operculum) דמוי-מקור וכך מתאפשר שחרור הנבגים. פי-המנבג (peristome) כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים זקופות והטבעת הפנימית (endostome) בת 16 מקטעים קצרצרים. בישראל לא נצפו מעולם פרטים נושאי מנבגים.
פטרוגוניום חינני נדיר בישראל, אך מצוי פה ושם באזורים מסויימים בגליל ובגולן, גדל על סלעים מוצלים. תפוצתו העולמית משתרעת באגן הים-התיכון, אירופה, אפריקה וצפון אמריקה.
פטרוגוניום חינני תואר בשנת 1802 על-ידי הבוטנאי האנגלי סמית (Sir James Edward Smith, 1759-1828), מייסד החברה הליניאנית (The Linnean Soceity), אשר שמה לה למטרה להעמיק את חקר הטבע ומדע הטקסונומיה וקרויה על שמו של אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), שאת ספריו ואוספיו החשובים רכש סמית מבנו בפרוטות. למעשה, תואר המין לראשונה על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (בריולוגיה)", ששייכו לסוג Pterigynandrum. שמו המדעי של הסוג, Pterogonium, מיוונית: pteron - "כנף", "נוצה", gone - "זרע", "פרי", מאזכר את המנבגים היוצאים מחיקי הגבעול המנוצה, תכונה האופיינית לרבים מהמינים הפלאורוקרפיים. כאמור, בשנת 2011 שונה שם הסוג לנוגופטריום, התקבל על-ידי הקהילה המדעית וזהו שם הסוג התקף כיום. שם המין, gracile, מלטינית: "עדין", מאזכר את מראה הענפים הקשותים, הדקים והעדינים של הטחב. שמו העברי של המין, באותה רוח, אינו רשמי.
בסוג נוגופטריום 3 מינים, נוגופטריום חינני הוא המין היחיד בסוג הגדל בישראל.
כתב: דרור מלמד
1Ochira R. and Bednarek-Ochyra H. Nomenclatural notes on Pterogonium (Bryophyta, Leucodontaceae), Polish Botanical Journal 62:187-190 (2017)