כרמלית נאה

כרמלית נאה היא אולי המצליב הקלאסי בהא הידיעה. הפרח פרוש ומתווה צלב מעין זה של מסדר הכרמליתים ("צלב-מלטה"). זהו עשבוני חד-שנתי שכיח ונפוץ, המקדים לפרוח בחורף במרבדים צפופים מרנינים. העלים קירחים, גזורים פעמיים לאונות דקות.
כרמלית נאה פורחת מדצמבר עד אפריל. היא בולטת בנוף במיוחד בינואר–פברואר, עת מעטים עדיין פרחים אחרים. הפרח בצבע ורוד-רקפות, עם הבדלים קלים בגון הצבע בין אוכלוסיות שונות. עלה-הכותרת גדול (15 מ"מ), מתרחב כלפי קצהו ומפורץ כמו לב הפוך. הפרחים ערוכים באשכול, פורחים בזה אחר זה, ובכל פעם מבליט הצמח כלפי מעלה את הפרח התורן, כך שמרבד-הפריחה של אותם צמחים זוהר במשך שבועות רבים. הפרי ציורי גם הוא: צורתו כאליפסה רקועה באורך 3 ס"מ וברוחב 1 ס"מ, צבעו אדום-סגול כהה ומבריק.
כרמלית נאה היא צמח חברותי: במקום שגדל פרט אחד גדלים אלף פרטים. היא משגשגת במיוחד בקרקעות שטוחות מאוד על גבי סלע או בדרדרות-אבנים, בזלת וגיר. היא נפוצה בעיקר בצפון הארץ: בגליל ובגולן, גם בכרמל ובהרי יהודה. המין אנדמי לארץ-ישראל ולסוריה.
בסוג 8 מינים, כולם גדלים בארצות מזרח הים התיכון. בארץ רק מין אחד.
כתב מייק לבנה

תוספת של פרופסור אמוץ דפני
פרחיה של הכרמלית הנאה הם בתבנית "צלב מלטה". לצלב זה שמונה קצוות האמורים לסמל את התכונות המציינות את אבירי המסדר: נאמנות, צדיקות, כנות, אומץ, כבוד ותהילה, בוז למוות, עזרה לעני ולחולה וכבוד לכנסייה. הצלב המלטזי הוא סמל מסדר הכרמליטים הידועים גם כ"אבירי מלטה". השם האנגלי "Maltese Cross Ricotia", המופיע באתרים רבים, הוא ככל הנראה "המצאה" מאוחרת תוצרת הארץ, משנות השמונים של המאה שעברה, שלא הצלחנו לאתר את מקורה. מכאן שכל קשר בין מראה הצמח, צלב מלטה ומסדר הכרמליטים מופרך מעיקרו. הדיוק נציין שצמח זה אינו מצוי כלל במלטה. כאשר נשאל ראש המסדר הכרמליטי בסטלה מריס אודות הקשר האפשרי בין הצמח למסדר הוא נענה " כן גם אני שמעתי כל כך"... בשלושה פסיפסים ביזנטיים האחד בפסיפס שהיה בכנסיית המולד בבית לחם, השני בבית דיוניסוס בציפורי והשלישי בפסיפס בחמאם בבית שאן מופיעים פרחי כרמלית נאה. משערים שהפרח נבחר, אולי, בגלל היותו דומה לצלב ויצוין שגם הצלב האורתודוכסי הוא שווה צלעות.

נראה, אפוא, שהקשר של הכרמלית הנאה למסדר הכרמליטים אינו נכון למרות הפיתוי הרב ל"סיפור יפה". סביר הניח שהשם העברי מקורו בכך שמעניקיו התכוונו לתפוצתו הרבה בכרמל. שם זה מופיע לראשונה במגדיר לצמחי הארץ שהופיע ב- 1955.