צייצת עבת-עורק

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

צייצת עבת עורק היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, ניכר ב"מלעני" עלים ארוכים ומאפירים, דומה מאוד לצייצת קשקשנית וניתן להבדלה במיקרוסקופ בלבד. הגמטופיט קטן, גובהו עד 3 מ"מ, ירוק-חום, העלים נכרכים מעט זה על זה כשהם יבשים ומתפשקים קמעא בלחות. הטרפים קעורים בחלקם העליון, ביצניים-איזמלניים, מוארכים, קצותיהם לעתים קהים ולעתים מחודדים, שוליהם תמימים, רפויים, או גלולים מטה. עורק האמצע ניכר, רחב (מכאן שם המין, שאינו רשמי. גם שמו  המדעי של המין, crassinervium, מלטינית: crassus - "עבה", "שמן", nervium  - "עורק"), מתמשך אל מעבר קצות העלים, לפחות בעלים העליונים, לשערה זיפית ("מלען") שקופה. העלים התחתונים, אם חסרים מלען, מסתיימים בחוד קצר. כדי להבחין בין צייצת עבת-עורק לצייצת קשקשית, יש להשתמש במיקרוסקופ ולבחון את תאי חלקו העליון של הטרף: בצייצת קשקשית הם בעלי-דפנות עבות וחלל התאים מצומצם ואילו בצייצת עבת-עורק דפנותיהם דקות וחלל התא תופס את רוב קוטרו. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous), אך לעתים הם על אותו פרט באופן מעין "חד-ביתי", כשהאיברים הזכריים נישאים על גבעולון נפרד (cladautoicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה (operculum) חרוטי, או דמוי-מקור, באופן המאפשר שחרור הנבגים והפצתם ברוח. המנבגים עשויים קופסית (capsule) גלילית עד מעט ביצנית, זקופה, חומה-כהה עד ארגמנית, נישאת על זיף (seta) ארוך, מאדים. בפי-המנבג (peristome), קרום-בסיס (basal membrane) ומעליו טבעת שיניים אחת (haplolepidous), עשוייה 32 שיניים נימיות, זקופות, לעתים מפותלות מעט. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית-מקור, חלקה, כבונה (cucullate) -  נבקעת בתחתיתה בסדק יחיד, טרם נשירתה.

צייצת עבת-עורק צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל), מנבגים ניתן למצוא בסוף החורף (מרץ). הצמחים יוצרים כריות כסופות, דלילות עד צפופות, לעתים הפרטים מפוזרים בין מיני טחבים אחרים. צייצת עבת-עורק גדלה בקרקעות סידניות חשופות, או מוצלות חלקית ועל סלעים. בישראל היא נפוצה במקומות גדילתה, בעיקר באזורים היובשניים של הארץ - בנגב, במדבר יהודה ולאורך הבקע הסורי-אפריקאי, אך גם בגליל העליון. מוכרים 2 זנים מקומיים, הנבדלים באורך המלענים: בזן crassinervium אורך המלען לפחות כאורך הטרף ואילו בזן laevipilum המלען קצר מהטרף גופא. תפוצתה העולמית באגן הים התיכון, אסיה, דרום-אירופה, אפריקה וצפון ומרכז אמריקה.
מיני הסוג צייצת דומים מאוד למיני הסוג סלולית, אך ה"מלענים" הארוכים משווים לצייצת מראה אפרפר-לבנבן בולט יותר. כמו כן, שיני פי-המנבג בצייצת קצרות יותר. הסימן העיקרי להבדלה בין הסוגים הוא מבנה העלים, הניתן לאבחנה בזכוכית מגדלת. הסוג צייצת קרוב אבולוציונית לסוג אלוינה.
צייצת עבת-עורק תוארה בשנת 1882, על-ידי הבוטנאי והבריולוג (חוקר הטחבים) האוסטרי, יורצקה (Jakob Juratzka, 1821-1878). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1838, על-ידי הבוטנאי האיטלקי דה נוטריס (Giuseppe De Notaris, 1805-1877), ששייכו למין סלולית (Tortula). שמו המדעי של הסוג, Crossidium, מיוונית: krossos - "ציצית", idion - מילת הקטנה, לאמור "ציצית קטנה", מאזכר מבנה תאי, דמוי ציצה של קורים תאיים, מכילי כלורופיל, הנראים מיקרוסקופית בחתך רוחב בשערת קצה-העלה (ה"מלען"), מעל הסיב המרכזי העובר לאורך השערה. ציצת תאים זו ערוכה בוריאציות שונות במלעני העלים של כל מיני הסוג. השם העברי, צייצת, חודש בהתאמה, על-ידי חלוץ חקר טחבי ישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979).
בסוג צייצת 6 מינים, בישראל נאספו 3 מינים.

כתב: דרור מלמד