גירווסיה מופשלת

"להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

גִירוֹוֵיסְיָה מופשלת היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, גדל בין טחבים אחרים ולעתים יוצר גושים קטנים, נמוכים-דקים. הגמטופיט קטנטן, גובהו 3-2 מילימטרים ויחד עם הגבעולים שנותרו מהשנה הקודמת עשוי להגיע לכדי 5 מילימטרים, צבעו ירוק והוא נעשה חום בהתבגרותו. העלים מפותלים כשהם יבשים והם מתפשקים בטחב הלח. העלים התחתונים קטנים, נוטים מעלה, לשוניים, קצותיהם מעוגלים מוארכים. העלים העליונים והעלים המקיפים את זיף המנבג (perichaetial leaves) ארוכים כפליים ויותר מן העלים התחתונים, אורכם מגיע לכדי 1.5 מ"מ, חובקים את הגבעול, מתחדדים, מופשלים לאחור - מכאן שמו העברי של המין (שאינו רשמי. גם השם המדעי, reflexa, מלטינית: "כפופה לאחור", "מופשלת"). קצה הטרף בעלים העליונים מעוגל, לעתים מחודד, לעתים מסתיים בחוד קצרצר. שולי הטרף תמימים, שטוחים. עורק האמצע ניכר, מתמשך עד מתחת לקצה הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית, סימטרית, זקופה, נישאת על זיף (seta) ארוך, צהבהב-בהיר, נפתחת במכסה (operculum) דמוי-מקור אלכסוני וכך מתאפשר שחרור הנבגים. בראש המנבג הצעיר, טרם הבשלתו, מצנפת (calyptra) קרומית, דמויית-מקור ארוך, חלקה. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, בסדק אחד (מצנפת "כבונה", cucullate), נושרת וחושפת את מכסה-המנבג.

גירוויסיה מופשלת דומה מאוד למספר מינים הגדלים בבתי גידול דומים: מיני אלשן (בעיקר אלשן אבן-הגיר ואלשן חלוד - Gymnostomum aeruginosum), לפטוברבולה (Leptobarbula berica) ודושנית הטוף. הדרך הטובה ביותר להבדיל בין מינים אלה היא התבוננות מיקרוסקופית בפי-המנבג (peristome). בסוג אלשן פי-המנבג, על טבעות השיניים שבו, חסר לגמרי. בסוג לפטוברבולה, שיני פי-המנבג קצרות ומנוונות והן יוצאות מקרום בסיס (basal membrane) ניכר. לדושנית הטוף 32 שיניים קצרות, נימיות ומפותלות קמעא. לעומתם לגירוויסיה מופשלת 16 שיניים קצרצרות, זקופות, עשויות 4-3 פרקים, עדינות ושבירות ובשולי קופסית המנבג, במקום חיבורה עם מכסה המנבג, טבעת אדמדמה ניכרת (annulus), עשויה 3-2 שורות תאים גדולים-נפוחים, הנושרת בדרך-כלל לאחר היפתח המכסה. טבעת זו היא שהקנתה לסוג את שמו, Gyroweisia, מיוונית: gyrus - "מעגל", בצמידות ל-Weissia (וויסיה), סוג באותה משפחה, על שום הדמיון בין מיני הסוגים (האיות במקרה של המין שלפנינו הוא Weisia). מין אחר בסוג, שנאסף בישראל, גירוויסיה עדינה (gyroweisia tenuis) חסר פי-מנבג והעלים העליונים בצמח אינם כפופים לאחור.

גירוויסיה מופשלת צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל), מנבגים ניתן למצוא בסוף החורף ובאביב (פברואר-מאי), אך הם נדירים מאוד.

גירוויסיה מופשלת נדירה בישראל ונאספה בעבר פעמים מועטות בלבד בגליל ובהרי יהודה (עין חמד), בדרך כלל במקומות לחים. כותב שורות אלה מצא מושבה נושאת מנבגים בכרמל (נחל השופט) על סלע גירני, בקרבת מים זורמים, בצל. גם בעולם נחשב מין זה כנדיר. יש להניח כי המין מצוי מעט יותר, אך חמק מעינם של הבריולוגים (חוקרי הטחבים) בשל דמיון צמחים חסרי מנבגים לאלו של אלשן אבן-הגיר. תפוצתו העולמית של המין משתרעת בדרום-מערב אסיה, אגן הים-התיכון, אירופה, צפון-אפריקה וצפון-אמריקה, אך התצפיות המתועדות בגירוויסיה מופשלת אינן מרובות.

גירוויסיה מופשלת תוארה בשנת 1876, על-ידי הבוטנאי האלזסי שימפר (Wilhelm Philippe Schimper, 1808-1880). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1826 על-ידי הבריולוג השוייצרי-גרמני ברידל (Samuel Elisée Bridel-Brideri, 1761-1828) , ששייכו לסוג וויסיה.

בסוג גירוויסיה יותר מ-15 מינים, בישראל נאספו 2 מינים, שניהם נדירים.

כתב: דרור מלמד