סיפן סגול הוא גיאופיט יפהפה ונדיר, דומה לקרובו סיפן התבואה, יש אומרים כי הוא עוד יותר יפה ממנו. הפקעת חד-שנתית, מתרוקנת כל שנה ומעליה נוצרת פקעת חדשה. שורשים מתכווצים מושכים את הפקעת לעומק המתאים. קליפות הפקעת רשתיות. העלים מעטים, מעורקים, סרגליים או דמויי חרב (סיף), מכאן שמו העברי, וזו משמעות השם גם בלועזית – גלדיאטור הוא הלוחם בחרב. רוחב העלים 6 מ"מ, פחות מאשר בסיפן התבואה.
סיפן סגול פורח במרס–אפריל. הפרח גדול עוד יותר מאשר זה של סיפן התבואה, וגונו כהה יותר. התפרחת היא שיבולת חד-צדדית צפופה, נישאת בחלקו העליון של גבעול יחיד, גבוה (עד חצי מ'), בלתי מסתעף. כל פרח מלווה בעלה הנקרא מתחל. הפרח גדול, משפכי עד שופרי, טיפוסי למשפחתו אבל א-סימטרי במידה קיצונית, מה שמוסיף לחינו. 6 עלי-הכותרת (אונות העטיף) שונים בגודלם, צבעם סגול כהה, עם כתמים בהירים יותר, כמעט לבנים, בבסיס צינור הכותרת מבחוץ ובעלי הכותרת הקדמיים מבפנים. 3 האבקנים ארגמניים. האבקנים מבשילים לפני העלי. מואבק על-ידי חרקים החותרים אל הצוף הנאגר בצינור העטיף.
סיפן סגול גדל בשדות-בור ובשדות-תבואה (המעובדים בשיטות מסורתיות ובחריש שטחי). נרשם ברוב חלקי מרכז הארץ וצפונה, אך שכיח בעיקר במזרח יהודה ושומרון, בספר-המדבר
הסוג עתיר מינים: 160 (ויש אומרים: 300) מינים, מהם 2 גדלים בר בארץ, וכן מגדלים בה 5 מינים תרבותיים. מגדלים סיפן בתרבות בעיקר כצמח-קטיף. מרכז התפוצה של הסוג משתרע בדרום-אפריקה, אך הוא נפוץ גם באפריקה הטרופית, באזור הים התיכון, במערב אסיה, במערב אירופה ובמרכזה. נמנה עם שבט הסיפניים במשפחת האיריסיים, שיש המציעים להעלותו לדרגת משפחה בפני עצמה.
היה פרח-היצוא הראשון של ישראל עוד במחצית הראשונה של המאה העשרים, בשנים שלפני מלחמת העולם השניה.
כתב מייק לבנה