להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
צינקלידוטוס עב-שוליים הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Cinclidotaceae, משפחה מונוגנרית שבה צינקלידוטוס הוא הסוג היחיד. כל מיני הצינקלידוטוס הינם מינים אקווטיים, הגדלים טבולים בגופי מים, או במקרים בודדים, בקרקעות המוצפות לפרקי זמן ארוכים. יש הכוללים את משפחת Cinclidotaceae במשפחת Pottiaceae ומחקרים מולקולאריים תומכים בכך. עובדת היות מיני המשפחה אקווטיים וקלדוקרפיים (cladocarpos, מינים שמנבגיהם נישאים על ענפונים צדדיים), מייחדת אותם משאר מיני ה-1Pottiaceae.
צינקלודוטוס עב-שוליים הוא מין ראופילי (rheophile), מחבב זרמי מים חזקים, עתירי חמצן, תוך שהוא נאחז בחוזקה בסלעים וגרורים (בולדרים) שבמים בעזרת שורשים-דמויים (ריזואידים, rhizoids), יוצר גושים צפופים. הגמטופיט חסון, אורך גבעוליו עד כ-8 סנטימטרים, צבעו ירוק-כהה-מכחיל עד כמעט שחור. הגבעולים זקופים, מתפצלים לענפים צפופים, שווים באורכם פחות או יותר, אולם מתקצרים לקראת הקצה. העלים נוטים מעלה, ניכרים בחוד שבקצותיהם, דמוי-מלען עבה, אורכו כמחצית רקמת הטרף גופא. ביובש העלים מתפתלים קמעא. הטרפים איזמלניים-סרגלניים, קהים, אשונים, אורכם כ-4 מילימטרים, כולל המלען. שולי הטרף שטוחים, תמימים, עבים מאוד, עשויים 16-8 שכבות תאים, בעוד שאר רקמת הטרף הינה חד-שכבתית, מכאן שם המין, שאינו רשמי (גם שמו המדעי של המין, pachyloma, מיוונית: pachys - "עבה" "חסון", loma - "גבול", "שוליים", "קצה", לאמור: "שוליים עבים"). עורק האמצע רחב מאוד ותופס כדי שליש מרוחב בסיס הטרף, נמשך אל מעבר לקצה הטרף לחוד עבה, ארוך וישר, קהה-מעוגל בקצהו. תאי בסיס רקמת הטרף מרובעים עד מלבניים, עבי-דפנות, תאי שאר רקמת הטרף מרובעים-משושים קטנים. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous), הארכגוניה בדרך כלל ערוכות בקצות הגבעולים (acrogynous). בישראל לא נצפו צמחים עם אברי מין (gametangia) או עם מנבגים. המנבגים חפויים בעלים וכמעט שאינם בולטים מעל פני הצמח, נישאים על ענפונים צדדיים קצרים (cladocarpos), סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה וכך משתחררים הנבגים ומופצים במים. הם עשויים קופסית (capsule) סגלגלה, קצרה, זקופה, נישאת על זיף (seta) קצרצר, אורכו 1.2-1 מ"מ, נפתחת במכסה (operculum) חרוטי. המצנפת (calyptra), שארית מרקמת הארכגון אותה מבקע זיף המנבג ונושאה בראש המנבג עד לנשירתה, עבה מאוד, כבונה (cucullate) - נבקעת בתחתיתה בסדק יחיד, טרם נשירתה. פי-המנבג (peristome) בעל טבעת שיניים אחת (haplolepidous) שבה ערוכות 16 שיניים נימיות, קצרות, כתומות-אדמדמות, מנוונות.
בצמחים שונים שלהם עורק אמצע המסתיים כמלען, כמו גם בצינקלידוטוס עב-שוליים, העלים הצעירים נראים כמוט סרגלי גלילני, שהוא למעשה עורק האמצע ורקמת הטרף נראית ככנפיים זעירות משני צדדיו. רקמה זו מתפתחת לאחר צמיחת עורק האמצע, תוך שהיא מתקדמת מהבסיס אל קצה הטרף.
לעתים קרובות העלים במיני הצינקלידוטוס השונים נשחקים בזרמי המים החזקים ונתונים לנזקים הנגרמים להם מאצות וחלזונות מים ואז הם נותרים רק עם עורק האמצע, השורד את הכוחות הפועלים על העלים. בצינקלידוטוס עב-שוליים, שולי העלים העבים גורמים לכך שהעלים נותרים גם עם מסגרת הטרף ורק הרקמה שבין השוליים לעורק האמצע נשחקת ונעלמת, תופעה המשווה לצמח מראה ייחודי.
צינקלידוטוס עב-שוליים נדיר מאוד בישראל, אך מרובה במקום הימצאו. גדל בגושים על סלעים וגרורים במים, בזרמים החזקים של נחל דן. מין זה אנדמי למזרח אגן הים-התיכון ונאסף רק באזורינו (טורקיה, סוריה ולבנון).
צינקלידוטוס עב-שוליים תואר בשנת 1900 על ידי הבוטנאי הבריטי סלמון (Ernest Stanley Salmon, 1871-1959), הידוע בזני הכשותנית שפיתח לתעשיית הבירה.
שם הסוג, Cinclidotus, מיוונית: Kingklis - "רשת", "שבכה", מאזכר את בסיס שיני הפריסטום המנוקב ככברה במנבגי אחדים מן המינים.
בסוג צינקלידוטוס 15 מינים, בישראל נאספו 5 מינים, רובם נדירים מאוד.
כתב: דרור מלמד
*תודה לדפנה זיו שמצאה את הטחב בנחל דן ולד"ר רזי הופמן על עזרתו בהכנת ערך זה
1Edrag, A & Kurschner, H. (2011). The Cinclidotus P. Beauv./Dialytrichia (Schimp.) Limpr. complex (Bryopsida, Pottiaceae) in Turkey. Boatnica Serbica, 35: 13-29