הימנוסטיליום כפוף-מקור

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

הימנוסטיליום כפוף-מקור הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, חסר סימני-שדה מאפיינים בולטים לעין. הגמטופיט קטן, גובהו 15-10 מילימטרים, אך לעתים נותר זעיר, ירוק-כהה, עד ירוק-צהבהב. גבעוליו חסרים גדיל מרכזי [central strand, ציר העובר לאורך הגבעול ברבים מסוגי הטחבים, עשוי צבר תאים מוארכים דקי-דפנות, מוליכי מים, הקרויים הידרואידים (hydroids)].

העלים הדוקים לגבעול ומעוקלים קמעא כשהם יבשים, מתפשקים בלחות, נוטים בזוית חדה מעלה, לעתים קשותים מעט אחורנית, מעט מבריקים. הטרפים מוארכים-איזמלניים, מרזביים, אורכם עד 2 מ"מ, מצטררים לכדי קצה מחודד מבסיס רחב יותר, החובק חלקית את הגבעול. שולי הטרף תמימים, גלולים אחורנית בצדו האחד של העלה, בחלקו התחתון. עורק האמצע ניכר, מתמשך עד מתחת לקצה הטרף, לעתים עד קצהו, עשוי תאים מוארכים. קצה הטרף מחודד, לעתים מסתיים בחוד העשוי תא בודד שקוף, לעתים-רחוקות קהה-מעוגל. תאי בסיס רקמת הטרף מלבניים, לאורך רקמת הטרף התאים בלתי סדירים - מרובעים, עגולים, מעויינים או משולשים - קטנים. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). הספורופיטים מועטים ונדירים מאוד בישראל. המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית, או דמויית-כד, סימטרית, זקופה, נפתחת במכסה (operculum) דמוי-מקור ארוך מלוכסן וכך מתאפשר שחרור הנבגים. צורת המכסה היא שהקנתה למין את שמו (שאינו רשמי, תרגום השם המדעי, recurvirostrum, מלטינית: recurvus - "כפוף, מעוקם מעלה", rostrum - "מקור"). בסוג הימנוסטיליום המכסה הפתוח נותר לעתים-קרובות מחובר לקצה העמודון (columella, הרקמה העקרה שבמרכז הקופסית, המוקפת ברקמה יוצרת הנבגים) ואינו נושר כברוב סוגי הטחבים. תכונה זו היא שהקנתה לסוג את שמו, hymenostylium, מיוונית: hymen - "קרום", "ממברנה", stylos - "עמוד" (לאמור: "רקמת העמוד" הקושרת את המכסה). פי-מנבג (peristome), על טבעות השיניים שבו, חסר. הקופסית נישאת על זיף (seta) זקוף, אורכו עד 1-0.5 סנטימטר, צהוב ונוטה לאדום-חום עם ההתבגרות. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית-מקור ארוך, חלקה, כבונה (cucullate) - נבקעת בתחתיתה בסדק יחיד טרם נשירתה.
הימנוסטיליום כפוף-מקור יוצר גושים קטנים בקרקעות ועל סלעים עתירי סיד, קירות בטון וחול, בבתי גידול לחים, לעתים מצופה סיד בחלקיו התחתונים. המין נדיר בישראל וגדל בשרון, בשומרון ובגליל העליון. תפוצתו העולמית רחבה ומשתרעת ברחבי אסיה, אגן הים-התיכון, אירופה, אפריקה ואמריקה.
השיוך הטקסונומי של הסוג הימנוסטיליום עמד במחלוקת לאורך השנים ויש שייכו את מיני הסוג לסוג הקרוב אלשן (Gymnostomum). אכן, המין תואר לראשונה על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), ששייכו לסוג אלשן (Gymnostomum recurvirostrum). הדוויג נחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). בשנת 1933 שייך הבריולוג הבריטי דיקסון (Hugh Neville Dixon, 1861-1944) את המין לסוג הימנוסטיליום ושיוך זה מוסכם היום ברשימות הטקסונומיות המובילות.
בסוג הימנוסטיליום 44 מינים, הימנוסטיליום כפוף-מקור הוא המין היחיד בסוג שנאסף בישראל.

כתב: דרור מלמד