צייצת חלקת-מלען

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

בפלורה פלסטינה מתוארת צייצת חלקת-מלען כזן של צייצת עבת-עורק. ברשימות הטקסונומיות העדכניות נחשב טקסון זה כמין עצמאי מוסכם.

צייצת חלקת-מלען היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, קטן, גובהו עד 2.5 מ"מ, צהבהב-ירוק, חלקי הצמח התחתונים מאדימים. העלים בשרניים במקצת, רעופים ואינם מסתלסלים כשהם יבשים, מתפשקים אך קמעא ומזדקפים בלחות. הטרפים ביצניים-רחבים עד מוארכים-לשוניים, קצותיהם קהים-מעוגלים, כבונים, שוליהם תמימים, לעתים משוננים בעדינות בקצה הטרף, גלולים מטה. עורק האמצע ניכר, רחב, ירוק-חום, מתמשך אל מעבר קצות העלים העליונים לשערה זיפית ("מלען") שקופה וחלקה (מכאן שם המין, שאינו רשמי. גם השם המדעי, laevipilum, מלטינית: laevis - "חלק", pilus - "שערה", לאמור: "שערה חלקה"), הקצרה מרקמת הטרף גופא ואינה עולה על מחצית אורך הטרף. זהו סימן מבדיל עיקרי למין זה מבין מיני הצייצת הגדלים בישראל, שלהם מלענים ארוכים כאורך הטרף ויותר. העלים התחתונים אינם נושאים מלענים ומסתיימים בחוד קצרצר. תאי הטרף מלבניים עד מרובעים בגדלים משתנים לכל אורכו, כשתאי בסיס הטרף גדולים יותר. במיקרוסקופ ניתן להבחין שבצייצת חלקת-מלען, כמו גם במין הקרוב צייצת עבת-עורק, דפנות תאי חלקו העליון של הטרף דקות וחלל התא תופס את רוב קוטרו, בעוד שבצייצת קשקשנית דפנות התאים עבות וחלל התאים מצומצם. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה (operculum) חרוטי, באופן המאפשר שחרור הנבגים והפצתם ברוח. המנבגים עשויים קופסית (capsule) גלילית, זקופה, חומה-ארגמנית, נישאת על זיף (seta) ארוך, מאדים. בפי-המנבג (peristome), קרום-בסיס (basal membrane) ומעליו טבעת שיניים אחת (haplolepidous), עשוייה 32 שיניים נימיות, זקופות, לעתים מפותלות מעט, קצרות במעט משיני הפריסטום שבמיני הצייצת האחרים. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית-מקור, חלקה, כבונה (cucullate) - נבקעת בתחתיתה בסדק יחיד, טרם נשירתה.
מחברות הפלורה פלסטינה עמדו על השיוך הטקסונומי של צייצת חלקת-מלען וציינו כי מאחר וקיימות צורות מעבר באוכלוסיות מסויימות שלהן תכונות משותפות של צייצת עבת-עורק ושל צייצת חלקת-מלען, הן הכריעו כי מוטב לתאר את צייצת חלקת-מלען כזן של צייצת עבת עורק. כאמור, כיום מקובל להתייחס לטקסונים אלה כאל שני מינים נפרדים.
צייצת חלקת-מלען צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל), מנבגים ניתן למצוא בחורף (פברואר). הצמחים גדלים בקבוצות או בודדים בינות למיני טחבים אחרים. צייצת חלקת-מלען גדלה בקרקעות סידניות, החשופות לשמש. בישראל היא נפוצה ומרובת פרטים במקומות גדילתה, בעיקר באזורים היובשניים של הארץ - בנגב, בשיפולי הרי-יהודה, במדבר יהודה ולאורך הבקע הסורי-אפריקאי. תפוצתה העולמית באגן הים-התיכון, והיא תועדה מלוב, אלג'ריה, ספרד וירדן.
צייצת חלקת-מלען תוארה בשנת 1931, על-ידי צמד הבוטנאים הצרפתיים טריו וטרבו Louis Charles Trabut, 1853-1929) (Marie Hypolite Irénée Thériot, 1859-1947; .
שמו המדעי של הסוג, Crossidium, מיוונית: krossos - "ציצית", idion - מילת הקטנה, לאמור "ציצית קטנה", מאזכר מבנה תאי, דמוי ציצה של קורים תאיים, מכילי כלורופיל, הנראים מיקרוסקופית בחתך רוחב בשערת קצה-העלה (ה"מלען"), מעל הסיב המרכזי העובר לאורך השערה. ציצת תאים זו ערוכה בוריאציות שונות במלעני העלים של כל מיני הסוג. השם העברי, צייצת, חודש בהתאמה, על-ידי חלוץ חקר טחבי ישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979).
בסוג צייצת 6 מינים, בישראל נאספו 4 מינים.

כתב: דרור מלמד