סחלב קדוש

מין זה שייך לסוג קטן-יחסית במשפחת הסחלביים, אשר בזכות צמיחתו באירופה זכה שכל המשפחה הענקית הזאת, שעיקרה טרופית, תיקרא על שמו.
הוא כולל גיאופיטים ממשפחת הסחלביים, שהפרח שלהם קטן, מצויד בדורבן, שהתפתח בבסיס השפית. במקורו נועד כנראה הדורבן לאצור צוף עבור המאביקים, אך רק מעטים מבין המינים אכן מייצרים כיום צוף, ואחרים שכללו שיטות "רמייה" שונות למשיכת מאביקים.
מתוך פקעת חד-שנתית עולים בחורף עלים דמויי איזמל, אורכם 10 ס"מ ורוחבם 2 ס"מ, ערוכים בשושנת. מבין עלי השושנת עולה באביב גבעול זקוף ובלתי מסתעף בגובה 10–90 ס"מ, שעליו נדניים וקטַנים, הולכים וקטֵנים כלפי מעלה הגבעול. בראש הגבעול נישאת שיבולת של 10–100 פרחים, כל אחד מהם מלווה בעלה (חפה). צבעי הפרחים לרוב ורוד, ארגמן, צהוב או לבן, או שילובים של צבעים אלה. עמוד העלי והצלקת מעורים באבקן היחיד למבנה הנקרא עמודון. לאבקן שתי אבקיות, כל אחת מהן קשורה לבלוטה דביקה נפרדת, ויוצאת בשלמותה משנדבקת הבלוטה לראש החרק המאביק. השפית גדולה לרוב מיתר עלי הכותרת, בסיסה מתמשך כאמור לדרבן. יתר עלי הכותרת פרושים או מכונסים, חופים על העמודון כקסדה. השחלה תחתית, שזורה לעיתים, טמונה בתוך עוקץ הפרח.
הפקעת חד-שנתית. היא אוגרת מזון בשנה אחת, ומתרוקנת לספק מזון לנצר בשנה הבאה. במקביל תופחת לידה פקעת חדשה, ועליה ניצני הנצר של השנה הבאה. הפקעת דומה בצורתה לאֶשֶׁךְ, וזה אכן פירוש שמה המדעי. זה גם מקור לאמונות ולשימושים עממיים בצמח כמעורר תאווה מינית.
מפקעות של מיני סחלב שונים מפיקים אבקה קמחית המשמשת להכנת תבשיל דמוי פודינג הידוע בלשונות אירופה בשם סַלֶפּ, שאינו אלא שיבוש שמו הערבי סַחְלֶבּ, שהוא גם מקור השם העברי (בעבר הגו את השם בעברית שַׁחְלָב).

ידועים 35 מינים בסוג סחלב, מהם 11 בארץ. תפוצתם העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, צפונה למערב אירופה, ומזרחה לאסיה לכל אורכה, עד יפן.


סחלב קדוש הוא מין נדיר למדי של סחלב, גדל בהרים ובעמקים בעיקר בצפון הארץ.
הוא נקרא על-ידי לינאוס בכינוי קדוש בהיותו גדל בארץ הקודש.
השפית שסועה ל-3 אונות: הצדדיות משוננות, האמצעית ארוכה ומחודדת יותר מאשר ביתר מיני הסחלב שלנו. צבע השפית חום–סגול כהה ועכור, שוליה בצבע ירוק כהה ועכור. הדרבן ארוך, מעוקל מאוד קדימה.
בניגוד לרוב סחלבי ארצנו הוא מדיף ריח חזק ונעים. פורח מאוחר באביב, באפריל ובמאי, לעתים כבר אחרי שהעלים קמלו.
מסתבר כי (בניגוד למה שחשב לינאוס) תפוצתו העולמית חורגת מתחומי ארץ הקודש, והיא משתרעת גם בארצות נוספות במערב הים התיכון.

כתב מייק לבנה