חד-שנתי זקוף, מן היפים והמעניינים בבני משפחתו: בולט בתפרחתו הלבנה והסדורה, בזרעיו הקשקשיים, ואפילו במראה המעניין של שלדו היבש בקיץ.
הצמח קירח. גובהו 40 ס"מ.
פטוטרת העלה מורחבת כמרזב, הטרף מנוצה 2–3 פעמים לאונות נימיות.
פורח באביב המאוחר בפרחים לבנים. מבנה תפרחתו אופייני–קלאסי למשפחתו. זהו סוכך מורכב צפוף, שטוח כצלחת או אף קעור מעט (זאת בניגוד לרוב בני משפחתו, שתפרחתם קמורה). עלי המעטפת ועלי המעטפית של הסוכך דומים לעלים: הם גזורים לאונות נימיות, ופטוטרתם מורחבת, ההרחבה לבנה–שקופה.
הפרחים קטנים, צפופים, ורק בהיקפו של הסוכך ערוך דוּר אחד של עלי-כותרת גדולים:בכל אחד מפרחי ההיקף מגיע אחד מעלי הכותרת, הפונה החוצה, לממדים גדולים פי 5–10 מן היתר, והוא שסוע עד בסיסו ל-2 אונות כמעט שוות.
לפעמים יש במרכז הסוכך קבוצה של פרחים מנוונים, בצבע שחור עד כחול–אפור. תופעה זו ידועה גם במינים אחרים במשפחתו, וניתן לה הסבר כאילו נראית קבוצה זו כחרק בעיני חרקים מאביקים, והחרקים רואים כאילו יש כבר חרק אחר על הסוכך, אות לכך שגם להם כדאי לבוא. הפרחים מואבקים על-ידי מאביקים שונים: זבובים, צרעות וחיפושיות. נראה שההאבקה מצליחה, שכן בתום הפריחה נראים הסוככים גדושים פירות.
הזרעים ציוריים: הזרע מוקף במלל רחב ושטוח כדיסקוס, מחולק על-ידי מפרצים רחבים ועמוקים לאונות יתדיות, מראהו כגלגל-שיניים. אין לטעות בו ואין דומה לו במשפחתו. קל לזהות את הזרעים אפילו כשמוצאים זרע בודד על האדמה. הזרעים ערוכים בסוכך בצפיפות כפרוסות עוגה.
אחרי שנשרו כל הזרעים – גם אז קל לזהות את השלד היבש של הצמח,לפי ההסתעפות הרדיאלית הטיפוסית.
גדל בשדות-בור ובבתה בכל אזורי הארץ שמצפון לבקעת באר-שבע, משני עברי הירדן. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
המין יחיד בסוגו.
כתב מייק לבנה