אשמר קוצני (לשעבר שמיר קוצני) הוא עץ נמוך, נשיר-חורף, דומה מאוד לשיזף. העלים מבריקים, דמויי ביצה, עם 3 עורקי-אורך בולטים ושינון עדין בשפתם. הענפים זיגזגיים, בכל פרק של הענף יוצא זוג קוצים, האחד ישר וארוך, השני מאונקל וקצר. קוצים אלה הם גלגול של עלי-לוואי. בכל אלה הוא דומה להפליא לקרובו השיזף. כדי להבדיל בינו לבין השיזף יש להתבונן בפרי.
אשמר קוצני פורח בין אפריל ליוני. הפרחים שופעים בכמותם, צנועים בהופעתם: הם קטנים (קוטרם 6 מ"מ), צבעם ירוק-צהבהב. פריו הוא המבדיל בינו לבין קרובו השיזף: פריו של השיזף הוא כידוע כדורון עסיסי עגול, מבריק בגוני חום בהיר; ואילו פריו של האשמר שונה לגמרי: הוא חום–אפור, לא עסיסי ולא מבריק, אלא שעמי (מרקמו דמוי שעם), צורתו חרוטית פחוסה ככובע סיני, או משהו בין פעמון רחב ושטוח לבין דיסקוס מחודד. קוטרו 25 מ"מ.
אשמר קוצני גדל בארץ במקומות מעטים ומרוחקים זה מזה, בחורש ובשולי-שדות, בקרקע כבדה ואבנית. אפשר למצוא פרטים שלו בעיקר בצפון ארץ מקורות הירדן בין דן לשניר, וכן באתרים מבודדים בגליל התחתון ובעמק עכו. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שלצפון הים התיכון ולמזרחו, וגם הלאה מזרחה, והוא שכיח מאד בהרי הבלקן ובצפון טורקיה.
ברפואה עממית ייחסו לו תכונות של סם מחזק, עוצר שלשול, מעורר השתנה.
השם העברי נקבע תחילה "שמיר", לפי שמו הערבי. לימים התברר כי שם זה גורם בלבול, כי אין לו דבר עם הצמח הנזכר בתנ"ך בביטוי "שמיר ושית", וגם לתבלין "שמיר" (שבת ריחני) אין לו כל קשר. לכן שוּנָה השם העברי כך שישמור על השורש, אך צורתו תותאם לצורה מקובלת של שם עץ אחר מאותה משפחה, הוא האשחר, וכך נתקבל לאחרונה רשמית השם אשמר.
בסוג 8 מינים, הנפוצים בעיקר באזורים ממוזגים לכל רוחבה של אסיה. בארץ רק מין אחד.
כתב מייק לבנה