משפחת האשחריים בסדרת הורדנאים (Rosales, שבה גם ורדיים, יצהרוניים, מישיים, קנאביים, תותיים, סרפדיים ועוד 2 משפחות ללא נציגים בבר בישראל, יש המשייכים אליה גם את משפחת הטופליים, הנמנית אלטרנטיבית עם הבקעצוראים), כוללת יותר מ-50 סוגים וקרוב ל-650 מינים.
המשפחה קרויה על שם הסוג אשחר, שם הנזכר לראשונה ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל", שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית, בשנת תש"ו (1946). הוא תרגום השם הערבי, סוויד, על שום פריו המשחיר. שמו המדעי של הסוג, Rhamnus, הוא שם יווני עתיק יומין (rhamnos), למיני שיחים קוצניים.
האשחריים התפתחו לפני כ-60 מיליון שנה ותפוצתם כלל-עולמית, מינים רבים גדלים בעיקר באזורים הטרופיים או במקומות חמים באזורים הממוזגים.
האשחריים הם עצים, שיחים, מטפסים מעוצים, ירוקי-עד, או נשירים, על-פי רוב קוצניים, לעתים-רחוקות עשבים. העלים מסורגים, או נגדיים, פשוטים, תמימים, או ששוליהם משוננים כמשור, לעתים שעירים, לעתים מצומצמים מאוד. עלי-הלוואי קטנים, לעתים התפתחו לקוצים. האשחריים מואבקים על-ידי חרקים. הפרחים קטנים, דו-מיניים, או חד-מיניים ואז חד-ביתיים - הפרחים הזכריים והנקביים ערוכים על אותו פרט, או דו-ביתיים - הפרחים הזכריים והפרחים הנקביים ערוכים על פרטים נפרדים, לעתים רחוקות פוליגמיים - על פרט אחד מצויים פרחים זכריים, נקביים ודו-מיניים. הפרחים יושבים, או נישאים על עוקצים, ערוכים בסוככים-מדומים, אשכולות, מכבדים, או צברים בחיקי עלים. הפרחים נכונים, בדרך-כלל קיים צינור-פרח (hypanthium) - חלקו התחתון של הפרח נוצר מאיחוי של המצעית עם בסיסי עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים. העטיף כפול, עשוי 5-4 עלי-גביע, משולשים, מפורדים, או מאוחים בבסיסם ו-5-4 עלי כותרת, בדרך-כלל קטנים מעלי-הגביע, קעורים, צבעם צהבהב, ירקרק, או קרם, לעתים-רחוקות צבעוניים, ערוכים לסירוגין בין עלי-הגביע. לעתים-רחוקות עלי הכותרת חסרים. בפרחים 5-4 אבקנים, מקבילים לעלי הכותרת, זיריהם דקים, מאוחים לבסיס עלי הכותרת וחפויים על-ידם. המאבקים בני 2, או 4 לשכות, משחררים אבקה דרך סדקי אורך, הפונים על-פי רוב, כלפי מרכז הפרח. בבסיס צינור-הפרח מצוי צופן בשרני דמוי דיסקה, לעתים מחולק לאונות וניכר בפרח ממבט על. השחלה עילית, או תחתית, חופשית, או טבועה בצופן ולה 4-2 מגורות, כל מגורה מכילה ביצית אחת. מן השחלה עולה עמוד-עלי מחורץ עמוקות, הנושא בראשו צלקת, שלה 4-2 אונות נימיות. הפרי הלקט בלתי נפתח, או בית-גלעין בשרני, המכיל 4-1 זרעים, שבהם בדרך-כלל אנדוספרם בשפע ועובר זקוף, הפסיגים גדולים, שטוחים.
פירות חלק מהמינים אכילים וברפואה העממית מפיקים מהם חומרים משלשלים (שיזף) או נוגדי שלשול (אשמר). במזרח אסיה תורבת שיזף ג'וג'ובה (Ziziphus jujube) ופריו, המוכר כ-Jujube משמש למתכונים קולינריים ולשימושים רפואיים מגוונים. מינים שונים משמשים בגינון כצמחי נוי (Colletia, Ceanothus).
בישראל מיוצגים האשחריים על-ידי 3 סוגים ו-9 מינים. השיזף המצוי, באזורי החוף ובעמקים והאשחר הארצישראלי, בחורש, נפוצים מאוד ויוצרים חברות צומח שבהם הם מהווים מרכיב עיקרי. שיזף שעיר, הגדל רק באתר יחיד בנחל שני שבהרי אילת, הוא צמח "אדום", הנמצא בסכנת הכחדה בישראל.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
