מין זה נמנה על סוג גדול של גיאופיטים במשפחת הנרקיסיים. כדי להבהיר את עניין השם העממי נדגיש כי בסוג שום יש מינים רבים ושונים: האחד מהם נקרא רשמית בשם "שום הגינה", והוא הידוע במטבח בתור "שום". מין אחר נקרא רשמית בשם "שום נבוב", על שום עליו הנבובים, והוא הידוע במטבח בתור "בצל". גם כרישה היא מין של שום.
הצמח מגדל בצל באדמה. העלים מרוכזים ברובם בבסיס הצמח, והם צרים וארוכים. התפרחת סוכך כדורי, הנישא לרוב בראש גבעול-פריחה גבוה. התפרחת מלווה בחפים קרומיים (מִתְחָל), העוטפים אותה בעוד הפרחים בניצן. לפרח הבודד 6 עלי עטיף, 6 אבקנים. האבקנים מבשילים לפני הצלקות, ההאבקה הדדית בעזרת חרקים, בעיקר דבורים. למינים רבים יש גם רביה וגטטיבית נמרצת בבצלצולים.
ריחו של הצמח חריף בזכות תרכובות גופרית שבו. שימושו העיקרי במטבח הוא להעניק ריח וטעם חריפים למזון. בתזונה וברפואה הטבעונית תופסים השום והבצל מקום ראשון במעלה, וקושרים להם כתרים של הענקת בריאות.
הסוג כולל 300 מינים, הגדלים בעיקר בחצי הכדור הצפוני, מהם 25 מיני-בר בארץ. הסוג ומיניו נחקרו במפורט על-ידי החוקרת הישראלית פניה קולמן.
מין זה הוא גיאופיט נמוך ומגושם, צמוד לקרקע. העלים רחבים, ערוכים בשושנת בבסיס הצמח, מביניהם יוצא עמוד-פריחה (עוקץ-תפרחת) קצרצר ועליו נישאת תפרחת כדורית בדמות קרקפת צפופה של פרחים לבנים גדולים למדי, שבמרכזו של כל אחד מהם בולטת שחלה ירוקה. עלי העטיף אזמליים, חדים, לבנים, זקופים. זירי האבקנים קצרים, אורכם כחצי מאורך הכותרת. העלים הירוקים ארוכים מהתפרחת על עוקצה.
נפוץ בחגורה העליונה של החרמון, מרום 1,900 מ' ומעלה, במדרונות ובשלוגיות. תאריכי פריחתו רודפים אחרי השלג הנמס, ממאי עד יולי.
כתב מייק לבנה