צמח רב-שנתי מסועף, יפה-פרחים ובמיוחד יפה-עלים. גדל בארץ רק בקצה צפון-מזרחה: במזרחו של הגליל העליון, בצפון הגולן, ואף עד החגורה הכרקוצית בחרמון יגיע. הוא אחד המינים המעטים המשותפים למרומי החרמון ולגליל. גדל במיוחד בצל כבד של עבי החורש ביער אודם, שם הוא אחד המינים המעטים המצליחים להטמיע באור חלש, ומנצל את עונת החורף, כאשר חלק מהעצים עומדים בשלכת. בבית-גידול זה הוא מצטרף אל עצבונית החורש ומורית גדולה. ניכר בנקל לפי ציור מרענן על העלים בצבע ירוק בהיר, הבולט על רקע גונם הכללי הירוק-כהה. ציור זה שונה מפרט לפרט, לעיתים אין הוא בולט כלל, לרוב הוא בולט ויפה מאוד.
פורח באפריל–מאי. הפרח שפתני אופייני. הכותרת גדולה, ורודה חיוורת, מנוקדת ומקווקוות בכתמים ובעורקים כהים. אין היא מזכירה כלל את קרוביה נזמית לופתת ונזמית לבנה, אלא בתכונה (הנחשבת אופיינית לסוג נזמית) של התרחבות ראשו של צינור הכותרת לשק רחב. צינור הכותרת ארוך, מקווקוו מבחוץ בעורקים כהים. השפה העליונה דמויית קסדה, קמורה, שעירה מבחוץ, צבעה סגול חיוור אחיד, קצה שסוע לשנים. השפה התחתונה משונצת בבסיסה ואחר מתרחבת, מצויירת בכתמים כהים עליזים. לפעמים הצמח שופע בצפיפות המוני פרחים.
בסוג 40 מינים, בארץ 4. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון.
כתב מייק לבנה