דרדר מצוי הוא קוץ מסועף ושעיר. זהו דרדר טיפוסי, שעלי המעטפת של קרקפותיו מצמיחים קוצים והם המקנים לו הופעה כללית קוצנית. הוא גדל כצמח דו-שנתי בצפון הארץ וכחד-שנתי במרכזה. בחורף הוא מְפַתֵּחַ שושנת של עלים ירוקים שרועים הערוכים בדורים, גזורים לעומק לאונות צרות. הם חביבים על ערביי הארץ כירק לסלט. עלי הגבעול חובקים את הגבעול, וככל שהם גבוהים יותר בגבעול הם קטנים יותר ופחות גזורים.
דרדר מצוי פורח בסוף האביב ובראשית הקיץ, מאפריל עד יולי, אחרי שעלי השושנת כבר נבלו. קרקפת הפרחים גדולה למדי, קוטרה 3 ס"מ. המין רבגוני: הפרחים יכולים להופיע בצבעים שונים, ותכופות הפרח דו-גוני – צבע צינור-האבקנים שונה מצבע הכותרת: לרוב צבע הפרח צהוב חיוור, עם צינור-אבקנים סגול; בצפון הארץ הפרח לרוב סגול כולו – הן הכותרת והן צינור האבקנים. הקוצים צהבהבים, והם יוצאים מחפי-המעטפת של קרקפת-הפרחים, קוץ בודד מראש כל חפה. מבסיסו של כל קוץ מסתעפים הצידה קוצים קצרצרים אחדים. עלה המעטפת גלדני, שוליו אינם קרומיים ואינם מצמיחים קוצים נוספים כמו במינים אחרים של דרדר.
דרדר מצוי שכיח מאוד. הוא גדל בשדות בּוּר וגם בחורש, ובמיוחד בקרקע מופרעת, במעזבות ובעקבות דחפורים. הוא נפוץ בכל חבל ההר הימתיכוני, חודר גם למישור החוף ולבקעה, ואף למדבר בעקבות האדם. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות המזרח התיכון, למרות שהשם המדעי של המין נקרא על שם ספרד.
בסוג דרדר 600 מינים, בארץ 22, מהם 5 אנדמיים לארץ-ישראל או לסביבתה הקרובה. מינים אחדים של דרדר מקובלים בגינות-נוי. העלים יוצאים בתחילת החורף בבסיס הצמח דוּרים-דוּרים, ונראה שזה המקור לשם הסוג בעברית ובערבית. העלים האלה נאספים על-ידי ערביי הארץ כירק לסלט, טעמם מריר עדין. רוב מיני הדרדר קוצניים. העלים והגבעולים אינם קוצניים, הקוצים מרוכזים בעלי-המעטפת (חפים), המקיפים את התפרחות. חפים אלה קרומיים או גלדניים, רעופים, ומסתיימים לרוב בקוץ. כל הפרחים צינוריים. הפרחים החיצוניים בקרקפת עקרים, חסרים שחלה, עלי ואבקנים. לעיתים הם גדולים יותר מפרחי המרכז, והם בלתי-נכונים (א-סימטריים), משמשים מעין שלט-פרסומת לקרוא מרחוק לחרקים המאביקים. הפרחים הפנימיים דו-מיניים, נכונים, כל אחד מהם זקוק להאבקה נפרדת. האבקה עצמית נמנעת בזכות הפרדה במועדי ההבשלה של החלק הזכרי (האבקנים) והחלק הנקבי (הצלקת): האבקנים מבשילים קודם, ורק אחרי כמה ימים מבשילה הצלקת. מנגנון ההאבקה מופלא, מומלץ להפעילו באמצעו קיסם ולעקוב אחריו: האבקנים בפרח מאוחים, יוצרים יחד צינור המקיף את עמוד העלי. המאבקים (שקי-האבקה שבראש האבקנים) פונים פנימה. כאשר מבשילה האבקה בתוך הצינור, הרי הצלקת (שבראש עמוד העלי החבוי בתוך הצינור) עוד לא בשלה לקלוט אבקה. חרק הנוגע בפרח בשל מחולל בפרח תגובה מדהימה: צינור האבקנים מתחיל "להתלבט", מתנועע בתנועה גלית, מתקצר, ואז הצלקת (שאינה מתקצרת) דוחפת כמו בוכנה גושיש אבקה אל ראש הצינור, וזה נדבק לחרק. כשיגיע החרק אל פרח אחר, שהצלקת שלו כבר בשלה ובולטת, הוא יאביק את הצלקת. הזרעים מצויידים לרוב בציצית, המסייעת לפיזורם ברוח.
כתב מייק לבנה