שמשון יושב

הסוג שמשון כולל 100 מינים, מהם 12 בארץ – 8 רב-שנתיים ו-4 חד-שנתיים. החד-שנתיים גדלים בעיקר בתחום הימתיכוני, הרב-שנתיים – במדבר או בקרקעות דלות. מרכז הסוג בארצות הים התיכון וסביבותיו, אך הוא חודר גם צפונה ודרומה.
העלים נגדיים. הפרחים קצרי-חיים, כמה שעות בלבד, נפתחים בבוקר ונובלים במשך אותו היום. מכאן שם הצמח, שפרחיו נפתחים עם זריחת השמש, או שמא בהיותם צהובים כשמש? הפרח דו-מיני, עם 5 עלי-גביע בלתי שווים: 3 פנימיים רחבים ו-2 חיצוניים, צרים; 5 עלי כותרת, לרוב צהובים; אבקנים רבים, והם מספקים מזון בשפע לחרקים שוחרי אבקה. אין צוף. במינים רבים נצפתה האבקה עצמית. הפרי הוא הלקט, והוא עטוף בעלי הגביע הפנימיים ונפתח ב-3 קשוות. הצמח היבש על פריו ציורי ויפה, חביב על אוספי צמחים יבשים באגרטל.
במינים אחדים נמצאה מיקוריזה (שיתוף בין שורשי הצמח לבין פטריה, לתועלת שני הצדדים).
משפחת הלוטמיים בסדרת הסגליים נפוצה באזורים חמים בחצי הכדור הצפוני, ובה 8 סוגים, 200 מינים.


המין שמשון יושב הוא בן-שיח מדברי הגדל בנגב ובשפלה. להבדיל ממינים אחרים של שמשון הרי ענפיו זקופים ברובם, אינם מסתעפים הרבה, מצהיבים ואינם מבריקים, גמישים ואינם הופכים דוקרניים. פורח ממרס עד אפריל. הפרח קטן (5–12 מ"מ). עורקי הגביע מכוסים גם שערות ארוכות וגם שערות כוכביות. הפרחים יושבים (אינם נישאים על עוקץ), מכאן שם המין. הפרחים ערוכים על הצמח בתפרחת מעין שיבולת חד-צדדית.
שכיח בבתי-גידול של שדות חול מיוצב בכל חלקי הנגב ובשפלה, ואף שולט בכתמים.
חי במיקוריזה עם כמהין כמו שמשון הדור.
תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות המזרח התיכון וצפון-אפריקה.

כתב מייק לבנה