פרג תרבותי הוא צמח חד-שנתי זקוף וגבוה (1 מ' ויותר) ובלתי מסתעף, עם פרחים יפהפיים, ענקיים וצבעוניים (יש זנים בצבעים שונים). יופיו מסתיר את סכנתו. בארץ אסור לגדלו, אך בעבר גידלו אותו פה ושם, אם לנוי ואם להפקת זרעי פרג לשמן ולקונדיטוריה, ונותרו פרטים פליטי תרבות. הוא מטופח בתרבות בין היתר לשם הפקת אופיום. אופיום הוא חומר המשמש כידוע צרכני סמים, אך הוא משמש גם ברפואה הקונבנציונלית. פוצעים את ההלקט בעודנו בוסר, ומן השרף הנוטף ממנו מפיקים אופיום, וגם שפע של תרופות נוספות: מורפין, קודאין, פפברין ועוד. נוסף לכך מגדלים פרג לשם זרעיו, המשמשים בקונדיטוריה ולהפקת שמן-מאכל, ואינם מכילים כל סם. בארץ גידלו פעם שדות נרחבים של פרג תרבותי כדי להפיק ממנו אופיום "חוקי" לצרכים רפואיים או זרעים לצרכים קונדיטוריים, תוך פיקוח הדוק למנוע דליפתו לשוק הסמים. שדה אופיום הוא מחזה מרהיב לעין, והפיקוח עליו לא קשה, כי פריחתו בולטת בסיור אווירי. במקביל גידלו אותו בגינות-נוי בגלל יפי הפרח וגודלו. כיום אין מגדלים אותו בארץ, כנראה בכל-זאת בגלל קושי בפיקוח.
העלים ירוקים בגוון נוטה לכחול, ורובם ערוכים בשושנת בבסיס הצמח, נישאים על פטוטרות, שסועים ומשוננים, אורכם עד 20 ס"מ. עלי הגבעול יושבים, קטנים יותר.
פרג תרבותי פורח באביב ובקיץ. ניצן הפרח גדול, נוטה מטה, סגור בשני עלי-גביע ירוקים ושעירים, הנושרים עם היפתח הפרח. בתוכם ארוזים עלי הכותרת כשהם מקומטים מאוד. לקראת היפתחו מזדקף עוקץ הפרח. אז נפרשים 4 עלי-הכותרת. הם מפורדים, צבעיהם שונים, מלבן וסגול עד כחול ואדום רוויים ועזים. חלקם התחתון (מרכז הפרח) כהה יותר ומאדיר את רושמו של הפרח. האבקנים רבים, צבעם סגול. הפרח אופייני לסוג פרג, אך גדול מאוד (קוטרו עד 12 ס"מ). הפרי הלקט גדול הנראה ככדור עם צלחת כוכבית בראשו. הוא נפתח לפזר את הזרעים בחלונות קטנים הנוצרים מתחת לקרנות הצלקת. הזרעים שחורים וקטנים, אין בהם רעל, והם משמשים במיוחד באפיית אוזני המן. יש זנים לנוי עם עלי-כותרת מצוייצים, ויש עם פרחים ממולאים.
פרג תרבותי מגדלים בעיקר בטורקיה, בהודו ובמזרח הרחוק.
כתב מייק לבנה