אזוב מצוי

הדפסה
  Majorana syriaca שם מדעי
  Wild Marjoram Common name
זַעְתַר שם ערבי
  زعتر أللّغة آلعربيّة
שפתניים
Lamiaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
מרובע צורת הגבעול
שיח ובן-שיח צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צמח מוגן תבלין ו/או צמח מאכל משמש לרפואה צופני

אזוב  מצוי
צילום: © שרה גולד   יער בן-שמן, 6-2011
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

אזוב מצוי הוא תבלין המהווה מרכיב עיקרי בתערובת הידועה בשם "זעתר". הוא ניכר בנקל במראהו ובריחו. זהו בן שיח מלבין־מאפיר, גובהו 40 ס"מ. עליו נגדיים, קטנים, ביציים רחבים, לבדיים, עורקיהם בולטים בצדם התחתון. בקיץ נושרים העלים, וצומחים במקומם עלים קטנים יותר, הדומים במראם ובריחם לעלי החורף. הגבעול אינו מרובע בחתך, כברוב בני משפחתו, אלא כמעט עגול. הגבעולים הצעירים מאדימים.
אזוב מצוי פורח במשך תקופה ארוכה, באביב ובקיץ. הגביע חד־שפתני, שסוע מלפנים. הכותרת דו־שפתנית קטנה (4 מ"מ), צבעה לבן או נוטה קצת לסגול. הפרחים ערוכים בצפיפות בתפרחות מעין שיבולים. אין הם מפוארים למראה, אך הם שופעים צוף והומים מאביקים. הם מואבקים בידי מגוון גדול של חרקים, ובהם צרעות, זבובים, נמלים, חיפושיות פרחים, פרפרים ודבורים קטנות.
אזוב מצוי הוא מין שכיח. גדל ברוב חלקי הארץ הים תיכוניים בשדות בוּר, בבתה ובגריגה, במסלע של גיר וקירטון. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שבמזרחו של הים התיכון.
מקובל כי מין זה הוא אכן האזוב הנזכר במקורותינו – האזוב ששימש לטיהור כללי, לטיהור מצורעים ועוד. גם כיום מייחסות אמונות שונות לאזוב סגולות כגון מניעת קרישת דם (הוכח כלא נכון), שיפור הזכרון, הקלה על הצטננות ועל צירי לידה.

הובחנו בישראל שני טיפוסים ממין זה, השונים זה מזה בהרכב השמן האתרי – הוא החומר הנותן ריח לעלים. אין בין שני הטיפוסים הבדלים אחרים פרט לריח.
רובו של החומר הריחני אצור בשערות בלוטיות שעל פני העלים. כאשר קוטפים את העלה וממוללים אותו ביד נקרעות שערות אלה והשמן שבהם נשפך וריחו מורגש למרחוק.
מאלפת ההשוואה בין תחומי השמות: בערבית מתייחס המונח זעתר הן לאזוב והן לכמה סוגים אחרים במשפחתו, שריחם וטעמם דומים והם יכולים לשמש כתחליף לאזוב במטבח, כגון קורנית, צתרה וצתרנית. כמו כן נקרא בשם "זעתר" גם התבלין המעורב, הכולל מלבד אזוב גם שומשום, מלח ואוג (סוּמַק). ייתכן שגם קדמונינו, בדברם על אזוב, התכוונו לכל הסוגים במשפחת השפתניים שריחם דומה. כיום אימצנו את השיטה המדעית מיסודו של לינאוס השוודי, שקבע כי לכל סוג יש שם נפרד. בסוג אזוב יש 6 מינים, בארץ רק מין אחד.
האזוב כה שכיח בארץ, עד כי הוא משגשג למרות קטיפה נמרצת לצורך שימוש בו כתבלין וכתרופה. ועם זאת מזמן שהתחילו לקטוף אזוב מלוא השקים לשם מסחר ויצוא – התעוררה סכנה לקיומו, והוא הוכרז כצמח מוגן, האסור בקטיף מסחרי אך מותר קטיף לשימוש ביתי.
כתב מייק לבנה

כתבה: האבקת אזוב מצוי  - מומלץ לקריאה 


מקורות מידע

הצמח במקורות

אבותינו הכירו את האזוב כצמח תבלין ומאכל, כצמח פולחן וכצמח מרפא. פרט להיותו תבלין שכיח ביותר שימש האזוב בימי קדם גם כחומר חיטוי: "תחטאני באזוב ואטהר" (תהילים נא, ט). חיטאו בו את המזבח, וכן את מי שנגע במצורע. הביטוי "מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר" (מלכים א, ה, יג) הטעה רבים לחשוב כאילו אזוב הוא הקטן בצמחים, ולכן קראו בעבר לטחבים בשם אזוב. אולם הכוונה שָׁם לקטן בעצים, והאזוב נחשב לצורך זה כעץ, כי גבעוליו מן השנים הקודמות אכן מעוצים. בתורה נזכרים היבטים שונים לשימוש באזוב: בפסח מצרים (שמות יב, כב), בטהרת מצורע (ויקרא יד, ד), בשרֵפת פרה אדומה (במדבר יט, ו), בהזאה על טמא־מת (במדבר יט, יח).
פולקלור ורפואה עממית
הרמב"ם מבאר את מהות האזוב בפירושו לסוגית פרה אדומה: "הוא עשב נכבד במיני מטעמים, והוא עשב ידוע לרופאים, ואוכלים אותו בעלי-בתים ומתבלים בו הקדרות ומרקחים אותו בדבש" (פרה אדומה פ"ג, ה"ב).

האזוב הוא אחד מן הצמחים החשובים ברפואה העממית של עדות ישראל ושל ערביי ארץ-ישראל ומשמש בסיס להכנת תבלין הזעתר.
משמש לטיפול בכאבי בטן, בבחילות, בהצטננות, בכאבי אזניים, בשיעול, בכאבי ראש, בתולעים בבטן, באקזמה, בדלקות חניכיים ועוד.
אופן השימוש: חולטים כף גדושה של עלים ירוקים או יבשים בכוס מים. מומלץ להמתיק בדבש ולשתות.
שמן זעתר: יוצקים שמן זית לצנצנת זכוכית וממלאים אותה עד חציה. דוחסים לתוך הצנצנת עלים וגבעולים של אזוב, עד שמפלס השמן עולה לשפת הצנצנת. מכסים במכסה ומניחים את הצנצנת למשך כשבועיים על אדן חלון הפונה אל השמש רוב שעות היום. השמן האתרי שבעלים נמהל בשמן הזית ומתקבל שמן אזוב.
שמן זה, כשהוא פושר קמעא ובצורת טיפות, יועיל לאזניים מודלקות. שתיית כף שמן ביום מועילה לסובלים מכאבי בטן, מבחילות, משיעול חזק ומתולעים בבטן. עיסוי הרקות בשמן מפיג כאבי ראש. עיסוי חזהו של תינוק בשמן יעיל נגד שיעול חזק וליחה המצטברת בדרכי הנשימה. מריחת השמן בין אצבעות הידיים והרגליים יעילה נגד אקזמות ועור מבוקע ומתקלף.
מתוך ילקוט הצמחים- נסים קרספיל

מידע גנני
צריכת מים
:    לאחר התבססותו לא נדרשת לו תוספת השקיה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים:            שפלה, חוף, הר, בקעה, נגב
צורת חיים:       בן-שיח (שיח נמוך)
קצב צמיחה:    בינוני
גובה: (מ')       0.60
קוטר (מ')       0.60    
אברים דקורטיביים:  עלים, פרחים
שימוש מומלץ :   ריח ותבלין, מסלעה, מכל, גינות גג
עמידות לתנאי קרקע קשים לגיר וליובש, רגיש לחוסר ניקוז
תנאי הארה:    שמש עד הצללה למחצה
מידע גנני נוסף:  מומלץ לגזום פעם עד פעמיים בשנה לחידוש הנוף
כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות


 
גינון חסכוני בצמחי בר