צמח רב-שנתי עשבוני עם שורש מעובה חום–שחור, אוגר-מזון, מכאן שם המין. העלים ערוכים בשושנת סימטרית צפופה ורבת דורים, צמודים לקרקע. העלה אזמלי מוארך, מחולק פחות או יותר (משתנה מפרט פרט) לשיניים משולשות גדולות מחודדות הנוטות אחורה באורח אופייני, מכאן שם הסוג. העלים אפרפרים, קרחים. הגבעול חלול, חסר עלים, נושא בראשו קרקפת יחידה, צהובה. גובהו 5–20 ס"מ. נבדל מכתמה עבת-שורשים בעליו, וכן בקרקפת: בכתמה הקרקפת גדולה יותר, עלי המעטפת שעירים מאוד וחלק משערותיהם שחורות, והופעתה הכללית גסה יותר. מקדים בפריחתו החל כבר בשלהי הקיץ, באוגוסט, בזכות מזון שנאגר בשורשיו בשנה שעברה. עתים פורח עוד לפני לבלוב העלים. מאריך לפרוח עד עיצומו של האביב. הפרחים כולם לשוניים, צהובים, נוטים לגוון אדמדם בצידם החיצוני. קוטר הקרקפת עד 2 ס"מ. חפי המעטפת רעופים, בדורים אחדים. החיצוניים קצרים מהפנימיים, שוליהם קרומיים לבנים. הזרעים מגובששים, בצורת כישור, נושאים ציצית לבנה–צהבהבה מפותחת של שערות פשוטות (בלתי מסועפות), הנישאת על ראש ניצב דק. כלל הזרעים על ציציותיהם יוצרים כדור נאה.
העלים והשורשים משמשים למאכל כשהם טריים. הם מוסיפים מרירות מרעננת לסלט. העלים נאכלים גם מבושלים. השורש משמש להכנת משקה דמוי קפה.
ברפואה העממית יש לו שימושים מגוונים: לריפוי פגעי עור, אנמיה, מין, עיניים, פעולות העיכול, מחלות כבד, כליות, כיס המרה, ריאות, סוכרת, מחלות נשים.
גדל בקרקעות גירניות על קירטון, בסדקי חומות ובצידי דרכים. נפוץ בעיקר באזור ההרים בצפון הארץ, מעט גם במרכזה.
בסוג 60 מינים, בארץ מין אחד או שניים (המין שינן סורי, המתאפיין בעלים לבידים מאוד והגדל בחרמון, נחשב על-ידי חוקרים אחדים כנכלל במין שינן עב-שורש).
כתב מייק לבנה