עוקץ-עקרב בשרני

עוקץ-עקרב בשרני הוא צמח עשבוני רב-שנתי, שרוע, היחיד מבין מיני עוקץ-העקרב בישראל שהינו קירח לחלוטין. אברי הצמח - גבעולים ועלים - בשרניים (מכאן שם המין העברי), מכחילים. הגבעולים עבים, מסועפים מעט. בדרך כלל, כאמור, הצמח שרוע, אך בתנאים טובים יש והגבעולים עולים נטויים עד זקופים ומגיעים לגובה של עד 50 ס"מ. העלים מסורגים, יושבים על הגבעול חסרי פטוטרות, איזמלניים-ביצניים, קהים בראשם, עורק האמצע ניכר בקושי. התפרחת אשכול גלול בקצהו, נישא בראשי הגבעולים, המזכיר במראהו זנב של עקרב (מכאן שם הסוג העברי, "עוקץ-עקרב". השם "זנב-עקרב" תפוס ע"י סוג אחר - Scorpiurus). לעתים בראש הגבעול מזלג תפרחות אשכוליות. הפרחים יושבים מסודרים בצפיפות, בשתי שורות מקבילות, לאורך ציר התפרחת. הגביע בלתי נשיר, מחולק ל-5 אונות קירחות, ביצניות-איזמלניות, המאוחות בבסיסן אל ציר התפרחת. הפרח דמוי-מסמר, לאוגן הכותרת 5 אונות לבנות, גלוניות, קהות, פרושות לרווחה. צינור הכותרת צהבהב, קצר ועליו קבועים 5 אבקנים, שזיריהם קצרים ומורחבים בבסיסם ועמוד-עלי, הנושא צלקת חרוטית גדולה. הפרי עשוי 4 פרודות חומות, קירחות, מקומטות.
עוקץ-עקרב בשרני פורח באביב ובקיץ. בית גידולו קרקעות מלוחות וחולות חוף הים ובישראל הוא גדל אך ורק בעמק עכו וחוף הגליל. מוצאו של הצמח מאמריקה ומשם התפשט לאירופה, אסיה הקטנה וצפון אפריקה, אך לא היה ידוע במזרח התיכון. מישראל תואר עוקץ-עקרב בשרני באופן מדעי-רשמי לראשונה בשנת 2007 ע"י פרופ' אבינעם דנין, לאחר שמצאו ביחד עם יהודה מרטה באזור קיבוץ עין המפרץ. למעשה, הצמח מוכר מחוף עכו הרבה לפני כן, מסתיו 1967 ודבר מציאתו ותיאורו הובאו ע"י מוצאו, שמואל אושרוב, ב"קובץ הבוטני" של החוג האזורי "סולם צור", שראה אור בשנת 1980, שם הוא מכונה "עוקץ העקרב הקירח" (*).
עוקץ-עקרב בשרני תואר בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778). שם הסוג המדעי, Heliotropium, מיוונית:  helios - "שמש", tropiein - "להסתובב", מציין את התכונה של בני הסוג, כמו צמחים רבים אחרים, להסב את תפרחתם אל השמש, בהתאם לתנועתה. שם המין המדעי, curassavicum, מלטינית: "מקוראסאו" - האי בדרום הים הקריבי, בו ככל הנראה נאסף הצמח לראשונה.
שם הסוג העברי, "עוקץ-עקרב", מובא לראשונה בספרו של אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני, מייסד "נאות קדומים"): "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו", שראה אור בשנת תרע"ז (1917). כמה שנים קודם לכן, בשנת 1913, הוצע השם "צמריון" כשם הסוג [רשימת "מֻנחי-הצמחים" עברית-ערבית-רומית-אשכנזית, התפרסמה בזכרונות ועד הלשון מחברת ג (תרע"ג)], אך שם זה לא התקבל.
בסוג עוקץ-עקרב כ-145 מינים, 14 מהם נאספו בישראל.

 כתב: דרור מלמד

* תודה לסיקו על המידע באשר לסיפור מציאתו של הצמח בשלהי שנות ה-60