אייכהורניה עבת-רגל ("יקינתון המים") היא צמח צף על פני המים. גובהו בין 30 ל-50 ס"מ, תלוי בצפיפות הצמחים ובעצמת הקרינה. העלים יוצאים מהקודקוד הראשי שבבסיס הצמח במבנה של שושנת-עלים. כל עלה עטוף בנדן, המתייבש עם התבגרות העלה. הטרף מעוגל, שפתו תמימה. המשטח העליון של העלה מבריק, חלק ודוחה מים. עורקי הטרף צפופים, מסתעפים מנקודה אחת בבסיס הטרף ונפרשים כמניפה. הפטוטרת גלילית וארוכה, והיא מתעבה בבסיסה לצורת בולבוס המשמש כמצוף. רקמת העלה בפטוטרת ובבולבוס היא רקמה ספוגית עשירה בחללים מלאים אוויר (אירנכימה). לצמח ציצת שורשים ענֵפה שצבעה כהה. עשרות שורשים נפרשים במים, ולכל שורש כזה מחוברים מאות שורשי-משנה דקים ועדינים. כיפת השורש צורתה כחרוט שקוף באורך של ס"מ אחד, והיא מגינה על הרקמה העדינה שבקדקוד השורש. השורשים אינם מעוגנים בקרקע בדרך כלל, ולכן עומק המים אינו גורם המגביל את גידולו – הוא יכול להתבסס גם במים עמוקים וגם ליד הגדה, במים רדודים ביותר, ואפילו על חומר צמחי יבש שיש מתחתיו מעט מים. במקומות כאלה הוא מעוגן לבסיס היטב בעזרת השורש. כאשר הוא מתפשט במים עמוקים הוא צף ונסחף לכל עבר. הצמח איננו מפונק. הוא מתפתח יפה גם בצל, ואז פטוטרות העלים ארוכות מאוד. הוא איננו רגיש לאיכות המים, וגדל היטב גם על מצע לח של צמחים רקובים, אך אינו שורד במים מלוחים. הוא מעדיף טמפרטורה של 30–25 מעלות, והוא רגיש לטמפרטורות נמוכות. ב-12 מעלות הוא מתחיל לסבול, עליו מתנוונים חלקית, וכאשר הטמפרטורה יורדת עוד מתנוון הצמח לגמרי. בקיץ הוא מתרבה במהירות באמצעות שלוחות ומדכא צמחים אחרים הגדלים בקרבתו. גושי הצמחים יוצרים מחסום לזרימת מים חופשית. עצירת הזרימה במקווה המים והבליעה של קרינת השמש גורמת לירידה בריכוז החמצן המומס במים, וזה פוגע בכל החי בגוף המים. במקומות שתעלות המים משמשות בהם לתעבורת סירות מהווה הצמח מטרד חמור.
אייכהורניה עבת-רגל פורחת בקיץ. מראה של מקווה מים שפלש אליו צמח זה שובה את הלב: פני המים מכוסים עלים ירוקים גדולים ומבריקים, וביניהם עשרות תפרחות גבוהות ומרשימות בצבע תכול–סגול. בחודשים יוני עד ספטמבר עולה מבין העלים גבעול-תפרחת בצורת אשכול. כתריסר פרחים ויותר מחוברים בעוקץ קצר לעמוד תפרחת המתנשא לגובה של עד כחצי מטר. עמדת הפרחים היא אופקית, והם בולטים למרחוק. ראשונים מתבגרים הפרחים הנמצאים בבסיס הגבעול. אחריהם יפרחו האחרים. תוך יום יומיים מסתיימת הפריחה של כל הפרחים על עמוד התפרחת. אז יתכופף הגבעול בצורת לולאה לכיוון המים, ויבשיל את פירותיו כשהם טבולים במים. הפרח הוא דו מיני, עם שישה עלי כותרת אליפסיים בצבע תכול סגול. קוטר כל פרח כשלושה ארבעה ס"מ. עלי הכותרת מסודרים בשני דורים. העלה המרכזי בדור הפנימי בולט בצבעו יותר מכל עלי הכותרת האחרים. הוא רחב בבסיסו ומחודד בקצהו וצורתו מזכירה שלהבת-נר. קישוטי הצבעים בעלה נראים כאילו מונחים נדבכים זה על זה: השוליים בהירים, ובמרכז כתם סגול, ובמרכז הכתם הסגול זוהרת שלהבת-נר צהובה. הצבע הצהוב במרכז בולט ביותר ומושך את העין – לא רק את עין האדם, הוא נועד בעיקר למשוך את עינם של המאביקים. שני עלי הכותרת שלצד העלה המרכזי צרים יותר. במרכז כל עלה-כותרת בולט עורק בצבע סגול המחלק את העלה לשנים. יתכן שהעורק הוא סימן-דרך, שנועד לכוון מאביקים להגיע אל אברי המין של הפרח. האבקנים צבעם לבן–ורוד, והם שעירים. בקצה כל זיר יושב מאבק אליפסי שחור. מספר האבקנים שישה – שלושה אבקנים ארוכים ושלושה קצרים. אורך הזיר של שלושת האבקנים הארוכים הוא 2–3 ס"מ, וצורתם כצורת קרס שקצהו החד פונה כלפי מעלה. אבקן אחד ארוך מהשלושה והוא נמצא מתחת לשני האחרים. האבקנים הקצרים כמעט לא בולטים. גם הם כפופים מעלה. הצלקת צמודה לשלושת האבקנים הארוכים, והיא קצרה מהם. היא מחולקת לשלוש אונות לבנות ובולטות. השחלה עילית, והיא מתפתחת לאחר ההאבקה להלקט בן שלוש מגורות. אורך הלקט בשל הוא שניים עד שלושה ס"מ וקוטרו ס"מ אחד. כל הלקט מכיל עשרות זרעים בגודל של מ"מ אחד. זרעים אלה פוריים ונובטים בקלות.
אייכהורניה עבת-רגל היא צמח פולש אגרסיבי ביותר במקווי-מים. מוצאו מדרום אמריקה. משם התפשט באזורים טרופיים וסוב-טרופיים בצפון אמריקה, אוסטרליה, אפריקה וגם בישראל. שמו הערבי נקרא על שם תפוצתו בנילוס. ראויה לציון יכולתו המרשימה להתרבות במהירות גם ברבייה מינית וגם ברבייה וגטטיבית. זרעיו נובטים בקלות ועשרות נבטים מתפזרים בגוף המים וגדלים מיד. הריבוי הווגטטיבי שלו מהיר עוד יותר, נעשה באמצעות שלוחות המצמיחות מיד צמחים בוגרים. במשך שבוע יכול הצמח להכפיל בדרך זו את מסתו. צאצאיו מחוברים בשלוחות לצמח האם ויוצרים סבך צפוף המכסה את פני המים. לעתים ניתקות השלוחות והצמחים מתפזרים. לכן ההתפתחות הצפופה והמהירה ביותר היא בבריכות ובמקומות שמימיהם אינם זורמים. היא הובאה לארץ לקישוט בגינות, בבריכות ובמכלי-מים. משם הועברה והתפשטה במאגרי מים, בנחלים ובתעלות-מים. אפשר למצוא אותה לעתים במעלה נחל אלכסנדר, בביצות הנעמן, בחולה, ובמאגרי מים בשרון. בשנות ה-50 ניהלו הרשויות מאבק בצמח זה, שגדל וכיסה שטחים בירקון, כי הוא שימש מקום מסתור לחלזונות המים שהיו פונדקאים של טפיל הבילהרציה. אין דרך יעילה להיפטר מהצמח. הדרך המקובלת להלחם בו היא לאסוף את הצמחים אחד-אחד ולהשמידם. כאשר אנו שותלים צמח זה כדי לטפח פינה בגינה, חשוב לזכור לא להשליך שרידים ממנו לשום מקווה מים. ייתכן שהוא נפוץ גם באמצעות ציפורים. כשהוא מגיע לפעמים לאחד מנחלי החוף הוא מתרבה במהירות במשך הקיץ אך נסחף לים בשטפונות החורף.
באזורים טרופיים ניסו לנצל אותו כחומר דלק אבל התברר שתכולת המים הגבוהה ברקמות מקשה על האיסוף ודורשת השקעה רבה בייבוש כך שהניצול למטרה זאת איננו כדאי. ערכו התזונתי נמוך, כך שאיננו ראוי גם לשמש כמקור למספוא לבעלי-חיים. נעשו נסיונות להשתמש בו לטיהור קולחין בבריכות ששימשו כאגנים ירוקים, אך כיסוי פני המים והפחתת כמויות החמצן המומס פגעו בתהליכי הפירוק של המזהמים.
כתבה ערגה אלוני