סלק מצוי הוא צמח-בר צנוע, ששימש מוצא למגוון רחב מאוד של צמחי-תרבות שימושיים – למאכל אדם, לתעשייה ולמאכל בהמה. המין רבגוני מאוד, יש המחלקים אותו לתת-מינים אחדים. זה עשבוני קירח חד-שנתי או דו-שנתי או רב-שנתי, הנפוץ כעשב-רע, והוא עמיד גם בקרקעות מלוחות. הצמח מפתח תחילה שושנת של עלים תמימים בצבע ירוק כהה, לעיתים נוטה לאדום. אורכם 10 ס"מ. מביניהם יוצאים הגבעולים. עלי הגבעולים מסורגים, קצרים יותר.
סלק מצוי פורח בין מרס ליוני, בעיקר במאי. הפרחים ערוכים בשיבולים מופסקות, בכל מפרק 2–4 פרחים מלווים בחפה ירוק, ארוך מהפרחים. הפרח זעיר, עם גביע עשבוני וחסר כותרת, דו-מיני. 5 אונות-הגביע מתקשות בפרי. 5 אבקנים, 2–3 צלקות.
סלק מצוי גדל בשדות מושקים, בצידי דרכים ובאשפתות. הוא נפוץ בכל אזורי הארץ פרט לדרום הנגב והערבה, הן בחבל הימתיכוני והן במדבר. הוא מגיע לשיא ולשלטון בתחום המעבר מן השפלה אל מערב הנגב.
תפוצתו העולמית משתרעת סביב הים התיכון וגם הרחק צפונה ומזרחה.
בסוג 12 מינים, בארץ 1.
עלי מין-הבר אכילים. בין צמחי התרבות שפותחו ממנו נמנים: סלק-הגינה, עם שורש אדום עבה, משמש לחמיצה, סלט ולהפקת צבע אדום; סלק בהמות, עם שורשים עבים ענקיים (עד 20 ק"ג), להזנת פרות ולהגברת תנובת החלב; סלק הסוכר. תעשיית הסוכר מסלק החלה בקנה-מידה תעשייתי נרחב רק ב-1900. מאז עלתה ופרחה.
כתב מייק לבנה