התפרחת מכבד רפה, ערוך בחצאי-דורים שענפיהם נימיים. במבט ראשון דומים בני הסוג בולבסן לשיבולת שועל, אך התבוננות קצרה בשיבוליות תסגיר מייד כי לפנינו בולבסן, משום שרק מלען ארוך וקשיח אחד ניכר בהן ואילו המלען השני עדין. השיבוליות מבריקות, פחוסות מעט מצדיהן, בכל אחת שני פרחים תלת-אבקניים, התחתון שבהם זכרי-אבקני והעליון דו-מיני. הגלומות קרומיות, איזמלניות, בלתי שוות, התחתונה קצרה וצרה מהעליונה. סמוך לבסיס המוץ התחתון של הפרח התחתון יוצא מלען ארוך, קשיח ועבה, 4.5-2 ס"מ אורכו, המתכופף כברך לאחר ההבשלה. המוץ התחתון של הפרח העליון מסתיים בשתי שיניים ומתחת לקצהו יוצא מלען עדין, קצר יותר מן המלען של הפרח התחתון.
בולבסן קוטשי, הדומה מאוד לבולבסן ארצישראלי, נבדל ממנו בשעירות המוצים. בבולבסן קוטשי המוץ התחתון של הפרח העליון שעיר מאוד והשערות הארוכות מגיעות אל מעבר למקום יציאת המלען העדין בגב המוץ. לאורך שולי המוץ התחתון של הפרח התחתון, שמגבו יוצא המלען הקשיח, שורת שערות ארוכות. בעוד ששערות המוצים אינן ניכרות מבחוץ בשיבוליות הטריות, הירוקות, בהבשלה ועם התייבשות המוצים, מתפשקת השיבולית ונראית שעירה.
בולבסן ארץ-ישראלי פורח באביב. הוא גדל בבתות ובין סלעים על מדרונות החרמון, מעל לרום 1,600 מטר. פרופ' נעמי פיינברון-דותן מציינת בפלורה פלסטינה כי בחרמון נמצאה ע"י (פרופ') אבי שמידע גם אוכלוסיה של צמחי בולבסן קוטשי ננסיים, שגובהם כ-15 ס"מ, אשר למעט תכונה זו הם זהים לחלוטין לאוכלוסיות הרגילות. בתמונות שבאתר זה פרטים מאוכלוסיות ננסיות אלה. צורות מעבר בין בולבסן קוטשי ובולבסן ארצישראלי נמצאו בגבהים נמוכים מ-1,600 מטרים, בעיקר בהר מירון ובחרמון הנמוך והן נבדלות מהמינים ה"נקיים" ברמות שעירות שונות של המוצים. תפוצתו העולמית של בולבסן קוטשי משתרעת בארצות מזרח הים התיכון, באזור הקווקז ובטורקיה.
שם הסוג המדעי, Arrhenatherum, הוא צירוף של המלים היווניות arrhen - "זכר" ו-ather – "חוד", משום שהפרחים התחתונים בכל שיבולית הינם זכריים ובעלי מלען.
בולבסן קוטשי תואר בשנת 1846 ע"י הבוטנאי השוויצרי, חוקר צמחי המזרח התיכון, בואסייה (Pierre Boissier, 1810-1885), אשר קרא אותו לכבודו של הבוטנאי ומגלה הארצות האוסטרי קוטשי (Karl Kotschy, 1813-1866), מחשובי חוקרי החי והצומח של המזרח התיכון ואפריקה.
בסוג בולבסן 9 מינים, 2 מהם נאספו בישראל.
כתב דרור מלמד