סיסנית הבולבוסין היא דגן רב-שנתי שכיח מאוד. הגבעולים זקופים, מתרוממים לגובה 15–40 ס"מ. הפרקים התחתונים בבסיס הגבעול מתפתחים לפקעות ("בולבוסין"), עטופות בנדני עלים שיבשו. הן מכילות חומרי תשמורת ומשמשות אבר קיימא רב-שנתי שנשאר צמוד לפני הקרקע. כתוצאה מחיוץ קנים שבבסיסיהם פקעות אלה, נוצרות כריות צפופות של צמחי סיסנית הבולבוסין שקוטרן 10 ס"מ. שיטת ריבוי זאת מבטיחה את קיומו של הצמח גם בשנים בהן כמות הגשמים קטנה מכדי לאפשר התבססות נבטים.
סיסנית הבולבוסין מתייחדת גם בשיטת הרבייה שלה, ולפיה אפשר גם לזהותה בנקל: לרוב הפרחים שלה אינם מכילים אבקנים ועלי, אלא ניצני-ריבוי דיפלואידיים, אשר מתפזרים בסוף העונה ומהווים אברי רבייה וגטטיבית, אף שהיא מסתייעת לשם כך באברי התפרחת. כך שבתפרחת אפשר לראות לא זרעים אלא ניצני-ריבוי. רק באחוזים בודדים של הצמחים ממין זה הפרחים שבשיבולים יוצרים זרעים ברביה מינית רגילה. תופעה דומה קיימת בצמחי אגבה.
סיסנית הבולבוסין פורחת באביב, מרס–אפריל. יש שערות מסולסלות בבסיס המוץ התחתון.
סיסנית הבולבוסין גדלה בבתה ובצידי דרכים. גדלה תכופות באוכלוסיות צפופות, רבות-פרטים. במצבה בווגטטיבי, בעוד הצמח מגדל עלים נמוכים, עדינים וצפופים ועדיין לא מרים גבעולי-פריחה – הוא יוצר דשא נמוך, צפוף ועדין. הסיסנית נפוצה בכל אזורי הארץ הימתיכוניים ובשוליהם. נחשבת כקושר-קרקע משובח, וכצמח-מרעה מועיל. השם המדעי משמעו "צמח הנאכל על-ידי צאן". תפוצתה העולמית מקיפה את הים התיכון ומשתרעת גם הרחק צפונה ומזרחה.
בסוג 300 מינים, בארץ 2 מינים חד-שנתיים ו-3 מינים רב-שנתיים, שאולי אינם אלא מין אחד.
כתב מייק לבנה