טופח שעיר הוא צמח עשבוני חד-שנתי, לעתים דו-שנתי, זוחל, מקריח - מכוסה בדלילות בשערות הדוקות, גובהו 60-40 ס"מ, ניכר בפריו השעיר (מכאן שם המין. גם השם המדעי, hirsutus - מלטינית: "שעיר"). הגבעולים עדינים, מכונפים. העלים מורכבים, עשויים זוג עלעלים סרגליים-איזמלניים, מחודדים, עורק האמצע בולט בצידם התחתון. הפטוטרות קצרצרות, מסתיימות בקנוקנות עדינות, המסתעפות ל-3 זרועות מתפתלות-מסתלסלות. לעלי הלוואי, הלופתים את בסיס הפטוטרת, שתי אונות, התחתונה מרצענית, קצרה ומחודדת כלפי מטה, כך שזוג עלי-הלוואי נראה כמעט דמוי-חץ בבסיסו ואילו האונה העליונה ארוכה יותר, איזמלנית. התפרחות בנות 3-2 פרחים פרפרניים, בחיקי עלים, נישאות על עוקצים, הארוכים בהרבה מן העלים שמחיקם הם יוצאים. הגביע דמוי-משפך, מעוטר ב-5 שיניים כמעט שוות, ביצניות, מחודדות, אורכן כאורך צינור הגביע. עלי הכותרת ארוכים ככפליים מהגביע, צבעם תכול-סגול. המפרש ארוך מהסירה ומהמשוטים, מפורץ בראשו, צבעו סגול וכמעט שאינו מעורק, צבע המשוטים תכול והסירה בהירה יותר, נוטה ללבן. התרמיל מלבני, פחוס מצדדיו, אורכו עד 3.5 ס"מ, בקצהו עמוד עלי קצר ומפותל קמעה, תפר הגב ניכר ומתכהה עם ההבשלה. התרמיל מכוסה בשערות זיפניות שבבסיסן בלוטות, בולט בשעירותו על רקע שאר אברי הצמח המקריחים. בתרמיל 7-5 זרעים כדוריים, חומים-כהים, מגובששים.
טופח שעיר פורח בשלהי האביב ובתחילת הקיץ. הוא נדיר מאוד בישראל וידוע רק מאחו גונן שבעמק החולה. הצמח נמצא לראשונה בישראל לפני יותר משני עשורים על-ידי שאולי בקרמן, חבר קיבוץ גונן. יש הרואים בו מין אפיזודי, אולם במהלך השנים נראה כי הוא מקיים אוכלוסיה יציבה, למרות שהשטח הטבעי בו הוא גדל הופר מאסיבית. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון עד אירן, במרכז ודרום אירופה ובצפון אפריקה.
טופח שעיר תואר בשנת 1753, על-ידי הטקסונום לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778). שמו המדעי של הסוג, Lathyrus, "אפונה", הושאל מהיוונית העתיקה.
השם העברי "טופח" נזכר במשנה (ראו "הצמח במקורות" משמאל) ונכנס לשימוש לראשונה כשמו של הסוג המוכר לנו כיום במילון "ילקוט הצמחים" של האקדמיה ללשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930). השם טֹפַח שָׂעִיר נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג טופח כ-160 מינים. בישראל נאספו 24 מינים, רובם נדירים, מהם 7 הינם צמחים אדומים בסכנת הכחדה ורק 7 מינים מצויים או נפוצים.
כתב: דרור מלמד
תיאור הסוג טופח
בסוג טופח כ–160 מינים, בארץ 24, כולם פרט לשניים הם חד-שנתיים, גבוהים ויפים. טופח הוא סוג מגוון, שמיניו שונים זה מזה בגורמים רבים, עד שכל הכללה לגבי תכונות הסוג יש לה חריגים, והספרים כותבים אותה בתוספת "לרוב". ובכל זאת אפשר להבחין מיד שמין בלתי-מוכר הוא כנראה טופח: העלה מנוצה לרוב, מורכב מזוג אחד (לפעמים יותר) של עלעלים. בבסיסו זוג עלי-לואי גדולים, וציר העלה מתמשך בקצהו לקנוקנת. הגבעולים לרוב מכונפים או ממוקצעים. הפרח פרפרני טיפוסי, במינים רבים צבעו כתום–חום בהיר טיפוסי. הוא מפריש צוף ומדיף ריח, ומואבק על-ידי חרקים, בעיקר דבורים. את אבקתו הוא מעביר לחרק בשיטת "משחת-השיניים": 9 אבקנים מאוחים ואחד חופשי, כולם כלואים בתוך הסירה, ובה מצטברת האבקה הבשלה. האבקה מבשילה לפני שהצלקת בשלה לקלוט אבקה. משנעמד חרק על הפרח הוא לוחץ על המשוטים והסירה, ואז דוחף עמוד העלי מעט אבקה דרך סדק שבראש הסירה אל גחונו של החרק. בתוך הסירה נותרת די אבקה כדי להאביק גם את החרק הבא שיבקר בפרח. הפרי הוא תרמיל סרגלי פחוס, רחב בגבו הרבה יותר מאשר בגחונו, נפתח בשתי קשוות. הסוג טופח קרוב לסוגים בקיה ואפון. השם טופח הוא קדום, נזכר 7 פעמים בכתבי חז"ל. היו מכינים מזרעיו גריסים וכן היו אוכלים את זרעיו כשהם מבושלים, כמו עדשים, אך זה נחשב מזון לשעת הדחק. מיני טופח משמשים היום בארץ כגידול חקלאי נדיר לחציר, במעורב עם דגניים. בארצות אחרות הם נחשבים לצמחי מספוא ומרעה חשובים. המין טופח ריחני מקובל מאוד כצמח-נוי מטפס, נקרא גם "אפונה ריחנית".
מיני טופח משמשים למאכל אצל ערביי הארץ, טריים או מבושלים. ברפואה העממית הם נחשבים כתרופה לשלשול, לפצעים בעור הפנים וכממריץ יצירת חלב-אם.
כתב מייק לבנה