פילגון הוא סוג של צמחים חד-שנתיים זעירים, חובב-פרחים מתחיל לא יעיף בהם מבט שני. פרחיהם לא בולטים, כמעט שאינם נראים וכמעט שאינם נפתחים כלל. בסוג 10 מינים בארץ. סוגים קרובים ודומים במשפחתו (המורכבים) הם: גומד, כתנן, מחטנית, לבדנית, מוצנית ובן-ציצית. הפרחים זעירים, ערוכים בקרקפות קטנות, המקובצות לצברי-קרקפות – ואף הצבר כולו קטן, נראה ככדור צמרי בקוטר של 1 ס"מ, עטוף בעלי-מעטפת. הפרח הבודד צהבהב חיוור, ובשעת הפריחה בולטים האבקנים מתוך הפרח. הפרחים החיצוניים בכל קרקפת הם נקביים, נימיים. פרחי המרכז דו-מיניים, מעטים.
פילגון קפוץ הוא צמח חסר גבעול, משוטח לקרקע, גובהו 2–5 ס"מ, עליו תמימים וצמירים. מראהו הכללי כסלסילת-עלים שבמרכזה יושב צבר-קרקפות. העלים מאפירים, מריתיים–מוארכים, ארוכים פי 4 מהקוטר של צבר הקרקפות שבמרכזו.
פילגון קפוץ פורח במרס ובאפריל. צברי-הקרקפות עטופים ב-40 חפים או יותר, ואין הם מכופלים לאורכם. הזרעים חסרי ציצית. הצמח מתייבש כולו עם הבשלת הזרעים, והעלים נכפפים פנימה וסוגרים על צברי-הקרקפות היבשים כאגרוף קפוץ. הם נפתחים רק אחרי הרטבה יסודית של 5 דקות (היגרוכאסטי, כמו שושנת יריחו, כוכב ננסי, פילגון אנטולי).
פילגון קפוץ גדל בקרקע מהודקת, והוא נפוץ מאוד ברוב חלקי הארץ, פרט לקצותיה (החרמון ודרום הנגב והערבה). תפוצתו העולמית משתרעת במערב אסיה.
בסוג 20 מינים, בארץ 10, מהם חצי שזרעיהם הפנימיים נושאים ציצית, וחצי (ובהם גם פילגון קפוץ) שכל זרעיהם חסרי ציצית. אלה האחרונים נחשבו פעם כסוג נפרד בשם אפרונית.
כתב מייק לבנה