ער אציל הוא עץ ירוק עד, הגדל בר בחורש ימתיכוני לח. העץ נמוך לרוב, אך יכול להגיע לגובה של 8 מטר ויותר. מגדלים אותו הרבה גם בגינות נוי, והוא מוכר בעיקר בזכות ריח מיוחד הנודף מהעלים. העץ אוהב לחות אך רגיש לקרה. עליו פשוטים, גלדניים, אליפסיים, שפתם תמימה, לרוב גלונית. צבעם ירוק עז והם מפיצים ריח חריף כאשר ממוללים אותם – ריח המוכר מכיבושי דגים וממאכלים שונים המתובלים בעלי ער. סידור העלים על הגבעול הוא מסורג.
ער אציל פורח בסוף החורף ובאביב, בין פברואר למאי. הצמח דו-ביתי, הפרחים ריחניים, מקובצים בתפרחות המתפתחות בחיקי עלים או בקצות ענפים. צבע הפרחים צהוב לבנבן, מספר עלי העטיף 4. התפרחת הנקבית מעוטת פרחים. השחלה עילית בת מגורה אחת. התפרחת הזכרית רבת פרחים, האבקנים רבים ומעורים בכותרת.
הפרי בית גלעין דמוי ביצה המזכיר זית. אורכו עד 17 מ"מ. צבעו ירוק והוא משחיר עם ההבשלה. הפירות מכילים שמן המופק מהם. הצמח מתרבה מזרעים ומייחורים.
ער אציל גדל בארץ בכרמל, בגליל המערבי, ברכס פקיעין, בגליל העליון, בחרמון, וגם בשומרון ובהרי יהודה. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.
כתב מייק לבנה
ברפואה העממית משמש שמן המופק מהפירות ומהעלים לטיפולים שונים:
להרגעת כאבי שיגרון וכאבי אוזנים. בשמן סכים את עור הגוף והוא משמש כשמן קוסמטי, וכתוספת ריח לתעשיית סבון. כמו כן הוא משמש לטיפול כנגד שלשול, הרעלת קיבה והצטננות.
העלים המוכרים בשם "עלי דפנה" משמשים כתוספת ריח למאכלי בשר, דגים וכבישת זיתים וירקות. בעלים עוטפים גם את התאנים המיובשות בתהליך הפיכתן לדבלים.
כתבה ערגה אלוני
את ״ענף עץ עבות״ מזהים השומרונים עם הער האציל, אותו הם מלקטים בחורשי הצפון. (אוהד בנימיני)