שיזף מצוי

עץ קוצני סבוך נשיר תלוי מקום ומזג אוויר, ממוצא טרופי–סודני. הפרי אכיל, לא משובח.
השם שיזף נזכר במשנה, ומניחים כי שם הכוונה היא למין שיזף תרבותי, שנהגו לטפחו כעץ-פרי תרבותי. השיזף התרבותי נושא פירות מוארכים יותר, מבריקים, וטעמם משובח. מגדלים אותו בארץ פה ושם גם כיום, אך אינו מקובל ביותר.
בערבית נקרא העץ בשמות שונים (סידר, דום, ובסיני גם נבק). השם סידר חדר לעגה של המתיישבים, ובתולדות ההתישבות מרבים לדבר על המאמצים לבירוא ה"סדריות". השם "דום" דבק בעיקר בפרי – "דומים". ויש הטועים ומדביקים שם זה גם לפרי העוזרר (ששמו הערבי הנכון הוא זערור).
שני מיני שיזף נפגשים בארץ: שיזף מצוי, שמקורו טרופי–סודני, בנוף חם ולח, ועלה אלינו מדרום; ושיזף-השיח, שמקורו אירופי, וירד אלינו מצפון. בתור צמח ממוצא סודני מתבסס השיזף המצוי בארצנו בעיקר בעמקים חמים ובנאות-מדבר. הוא אף "מתלבט" אם ראוי לעמוד בשלכת-חורף בארצנו, שכן בארצות-מוצאו אין החורף קר. גם כאן הוא גדל כעץ ירוק-עד בדרך כלל, ושומר על עלים ירוקים כל השנה, אך בתנאים קיצוניים, באזור קר או בחורף קר במיוחד – הוא משיר את רוב עליו בחורף. מעריכים שחדר לארץ רק בתקופת ההיסטורית (ליתר דיוק – בתקופה הכלקוליתית, לפני כ-6,000 שנה).
העץ קוצני מאוד, כל עלה מצמיח בבסיסו זוג עלי-לואי ההופכים לקוצים קשים, האחד ישר ובן-זוגו מאונקל. העץ סבוך מאוד, הענף זיגזגי, מקושת. צירוף זה של קוצניות נוקשה, מאונקלת, עם צמיחה סבוכה – הביא את הנוצרים לזהות את העץ עם אותו צמח קוצני שמענפיו קלעו הרומאים לישו את זר הקוצים שעטרו לראשו לענותו ולבזותו בדרכו האחרונה, ולכן ניתן לו השם המדעי, שתרגומו "שיזף קוצי המשיח".
העלה משונן, דמוי ביצה. בניגוד לעלה רגיל יש לו 3 עורקי-אורך ראשיים מקבילים.
עצים המתבססים במקומות מתאימים ואינם נכרתים מגיעים לגודל ולגיל מופלגים. ידועים בארץ פרטים בגובה 10 מ', עם גזע רחב מאוד והיקף צמרת מכובד, וגיל של מאות שנים. עד כמה שהצליחו למדוד את העץ הגדול בארץ, בעין חצבה, הרי גילו בסביבות 800 שנה, והוא העץ הזקן ביותר המוכר לנו בארץ.
בסיפורי הבראשית של ההתישבות היהודית בעמקים בארץ ידועה "הסדריה" כאויב עיקש, שהחקלאים נאבקו בו.
השיזף המצוי הגיע אלינו מאפריקה והתפשט בכל הארץ במקומות נמוכים. 
בסביבות אחדות, כמו למשל במורדות הגולן, יוצר השיזף נוף-צומח דמוי סבאנה, יחד עם שיזף השיח, אלון התולע, אלה אטלנטית ולבנה רפואי.
עיקרה של הפריחה מתרחש ממרס עד אוקטובר, אך לעתים יש פריחה גם בחודשים אחרים. הפרחים קטנים, ערוכים באשכולות. הם דו-מיניים, ירוקים–צהבהבים, אינם בולטים לעין למרחוק, אך מפרישים הרבה צוף ומבוקרים בידי חרקים רבים, במיוחד דבורי-דבש. מנגנון מורכב של עיתוי הבשלת חלקי הפרח הזכריים והנקביים לסירוגין מבטיח האבקה הדדית.
הפרי עגול,קוטרו 1–2 ס"מ, קליפתו חומה-צהבהבה. במרכזו גלעין גדול, וסביבו ציפה בשרנית יבשה. אכיל, לא משובח, מזון-עניים.
העצה שימשה לייצור כלים גסים.
בסוג 100 מינים, בארץ 3.

כתב מייק לבנה

בשנת 1962 פרסם יעקב גליל מאמר על האבקת השיזף המצוי (טבע וארץ כרך ח'
חוב' ג') בו הוא תאר את מבנה הפרחים, את מהלך התפתחותם ואת דרכי ההאבקה בעצי שיזף מצוי.
הפרחים קטנים וצבעם ירקרק-צהבהב והם מרוכזים בתפרחות רבות המתפתחות על ענפים הצעירים שצמחו באביב. כל תפרחת דמוית סוכך קצר כוללת 6 – 10 פרחים. בזמן שיא הפריחה בקיץ שפע התפרחות מקנה לעץ כולו גוון צהבהב ובקרבת העץ אפשר להרגיש בריח לא נעים שמושך חרקים רבים, בעיקר זבובים. 
לפרח הקטן (קוטר כ- 5 מ"מ) חמישה עלי גביע ירוקים, מוצקים ומפושקים המהווים את החלק העיקרי של העטיף. בין עלי הגביע נמצאים חמשת עלי הכותרת דקים ועדינים בצבע קרם צהבהב שעם פתיחת הפרח עוטפים את האבקנים הסמוכים אליהם. סידור עלי הכותרת והאבקנים במין זה מיוחד בכך שכל אחד מהאבקנים נמצא מול עלה כותרת, ולא בין שני עלי-כותרת, כמו בפרחים אחרים. עלה הכותרת והאבקן הסמוך לו מתפתחים מבליטה אחת על תושבת הפרח. לאחר פתיחת הפרח מתפשקים עלי הכותרת והאבקנים משתחררים מעטיפתם. 
המאבקים נפתחים בחריץ בצידם הפונה אל מרכז הפרח והאבקה משתחררת. לאחר מכן מתארכים עלי הכותרת ומתכופפים לאחור. ואחריהם מתארכים גם האבקנים ולאחר סיום פיזור האבקה, ומתכופפים גם הם. השחלה תחתית ומעליה צופן בצורת דיסקוס שמפריש טיפות קטנות של צוף סמיך וחומרי ריח אופייניים. במרכז הדיסקוס עמוד העלי. לאחר סיום השלב הזכרי של הפרח, כאשר האבקנים כבר ריקים מאבקה וכפופים לאחור, מתארך עמוד העלי ומתפצל לשתי צלקות.
כאשר מתפשקות הצלקות והן מוכנות לקליטת אבקה מגיע השלב הנקבי של הפרח. ההפרדה בין המיקום של אברי הפרח השונים ובין זמני הפעילות שלהם מקטינה את הסיכוי להאבקה עצמית. יתרה מכך, לא בכל עצי השיזף שבאוכלוסייה הנמצאת במקום מסוים, נמצא את הפרחים באותו שלב. בחלק מהעצים (בדרך-כלל כמחציתם) מתחילה פתיחת הפרחים עוד בשעות הקטנות של הלילה, לקראת הזריחה. הפרחים של עצים אלה  נמצאים בשלב הזכרי בשעות לפני-הצהריים ובשלב הנקבי בשעות אחר-הצהריים, לעומת זאת, עצים אחרים הנמצאים בקרבתם פותחים את הפרחים רק לקראת הצהריים, נמצאים בשלב הזכרי בשעות אחר-הצהריים ובשל ב הנקבי בשעות הלילה. פיזור זמנים זה מגדיל גם הוא את סיכויי ההאבקה הזרה.
הזבובים העוברים בין העצים השונים מאביקים את הפרחים שבשלב הנקבי. אכן בניסויים מבוקרים שערכו גליל ותלמידיו נמצא שפרחים המואבקים באבקת "שכנים" – פרחים אחרים מאותו עץ, אינם חונטים פירות אלא נושרים ואילו פרחים המואבקים בהאבקה זרה – מפרחי עץ שכן, כן יוצרים פירות.
מצב דברים זה מזכיר מאוד את הידוע על פריחת זני אבוקדו, שבהם נחקרה התופעה ביסודיות בגלל חשיבותה הכלכלית. תופעה מעניינת אחרת היא שלא כל הפרחים של השיזף המצוי מגיעים לשלב הנקבי. יש כאלה שעמוד העלי שלהם לא מתארך והצלקת לא קולטת אבקה. אלה מתפקדים כפרחים זכריים בלבד.