סמר ימי

סמר ימי הוא צמח רב-שנתי, גובהו 120-50 ס"מ ולו גבעולים דקים, אשונים, מרובים וצפופים היוצאים מקנה שורש זוחל.
הגבעולים והעלים מכילים ליבה ספוגית רציפה (בחלק ממיני הסמר העלים מחולקים על-ידי מחיצות רוחב פנימיות לפרקים). טרפי העלים חומים, גליליים, מאורכים, מחודדים ודוקרניים בקצותיהם כמסמרים – מכאן שם הסוג "סמר". אכן, חלק ממיני הסמר הרב-שנתיים, המיוצגים בארץ בעיקר על-ידי סמר ימי, סמר חד וסמר ערבי הם בעלי נוף מתכדרר של קוצים סמורים כקוציו של קיפוד גדול.
התפרחת נדמית כחד-צדדית, מסועפת למכבדים רפים עתירי פרחים, הנישאים בצברים על עוקצים ארוכים למדי. החפה התחתון מרצעני וחד, עשוי להיות קצר או ארוך מהתפרחת. העטיף עשוי משישה עלים, הערוכים בשני דורים, החיצוניים שבהם ארוכים יותר מהפנימיים, קעורים מעט, ביצניים-מחודדים ואילו עלי העטיף הפנימיים שטוחים, מאורכים ומעוגלים בראשם. צבע העטיף הצעיר ירקרק ועם הבשילו הופך להיות כצבע הקש. הפרחים מכילים בדרך-כלל 6 אבקנים וצלקת אחת והם מואבקי רוח. הפרי הלקט סגלגל האוצר בחובו זרעים זעירים מרובים, מחודד בראשו, בולט מעט מעל העטיף המבשיל, צבעו צהבהב עד חום בהיר.
סמר ימי פורח בקיץ. הוא גדל בביצות ומקווי מים מלוחים במישור החוף הצפוני של הארץ, לרוב בחברת סמר חד. תפוצתו העולמית משתרעת לאורך חופים באגן הים התיכון, אירופה, צפון אפריקה וצפון אמריקה.
שם הסוג המדעי,Juncus, פירושו בלטינית "קנה" והוא שימש בעת העתיקה לתיאור צמחי קנים שונים. שם המין המדעי, maritimus, "ימי", מתייחס לבית גידולו במקווי מים מליחים לחופי הים. מאחר ושורשיו נאחזים היטב בחול, השתמשו בסמר ימי כמגן מפני סחף חולות בחופי אירופה ואמריקה. מינים שונים של סמר (באנגלית: rushes) שמשו להכנת חבלים, מחצלות וחוטי אריגה. בסוג כ-350 מינים. בישראל נאספו 11 מינים, כמחציתם נדירים.

כתב דרור מלמד