ריקציה כהת-שוליים

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

ריקציה כהת-שוליים היא טחב כבד ממשפחת ה-Ricciaceae, היוצר מושבות צפופות, חסרות סדר. היצע ירוק-מכחיל, מבריק, לעתים מוכתם בסגול, מתפצל 3-2 פעמים לאונות קהות-מעוגלות, ניכר בשוליו הסגולים-שחורים (מכאן שם המין, שאינו רשמי). בחתך רוחב ניתן להבחין כי שולי היצע זקופים ועולים מעט אל מעבר לשכבת האפידרמיס וקצותיהם כהים, הם אשר מקנים את קו ההיקף הכהה. עורק האמצע צר וארוך. קשקשי הגחון סגולים, אינם חורגים אל מעבר לשולי האונות. ביובש מתקפלות אונות היצע כלפי מעלה וחושפות את צידן הכהה. אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (Monoicous) וערוכים לאורך העורק המרכזי. קופסיות המנבגים כדוריות, שקועות ביצע, קורסות באופן בלתי-סדיר ואז משתחררים הנבגים.

ריקציה כהת-שוליים הוא מין מצוי בישראל, הגדל ברוב גלילות הארץ ממרכז הנגב וצפונה, כולל לאורך הבקע הסורי-אפריקני. בית גידולה קרקעות חרסיתיות, אדומות וחוליות הדוקות, בכיסי אדמה שבסדקי סלעים, למרגלות סלעים, בחורשים ובבתות. תפוצתה העולמית מדרום-מערב אסיה, במזרח התיכון ואירופה.

ריקציה כהת-שוליים תוארה בשנת 1889, על-ידי הבריולוג (חוקר טחבים) הגרמני השנוי במחלוקת, סטפני (Franz Stephani, 1842-1927). סטפני התמחה בחקר טחבי כבד וטחבי קרן והתיימר לתאר את כל מיני העולם של טחבים אלה בספרו בן ששת הכרכים Species Hepaticarum ("מיני טחבי הכבד"), בו כינס קרוב ל-10,000 מינים, רבים מהם תוארו על ידו לראשונה. אולם, בוטנאים רבים ביקרו את עבודתו כשטחית וחסרת אחריות, משום שהעניק שמות חדשים לרבים מן המינים שכבר תוארו קודם למדע ויצר בכך בלבול רב. שם הסוג, Riccia ניתן בשנת 1753 על-ידי מתארו, הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) לכבודו של Pietro Francesco Ricci, שככל הידוע היה סנטור ובוטנאי איטלקי, שנמנה עם סגל החברה הבוטנית של פירנצה בשנת 1729. שמו המדעי של המין, trabutiana, לכבודו של הבוטנאי הצרפתי טרבו (Louis Charles Trabut, 1853 -1929), שאסף לראשונה את הטחב באלג'ריה. 

הסוג ריקציה הוא אחד הגדולים מבין סוגי טחבי הכבד וכולל יותר מ-170 מינים. בישראל נאספו 14 מינים, חלקם נדירים.

כתב: דרור מלמד