להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
לטחבי כבד שתי צורות עיקריות של גמטופיטים. ניתן לחלק אותם לסוגים שלהם יצע שטוח (thalloid), דמוי עלים קשקשיים, רעופים, חסרי גבעולים ולסוגים שלהם יצע עלוותי (leafy), המזכיר לעתים את טחבי העלים, אלא שהעלים בטחבי הכבד ערוכים בדרך-כלל בזוגות נגדיים או דורים בני-3 עלים לאורך הגבעול, בעוד שבטחבי העלים העלים ערוכים באופן ספיראלי, כסליל, לאורך הגבעול. בישראל סוגי טחבי הכבד העלוותיים מועטים ובמהלך השנים נאספו נציגים מ-6 סוגים בלבד, מהם 2 סוגים נאספו רק פעם אחת ויחידה ויתכן והם אפיזודיים.
סות'ביה שחרחורת היא טחב כבד עלוותי, ממשפחת ה-Arnelliaceae. זהו טחב קטנטן ויפהפה, אורכו 5-3 מ"מ, היוצר שטיחים דקים, ירוקים-מבריקים עד חומים בצעירותם ומשחירים בהתייבשם, מכאן שם המין (שם המין העברי אינו רשמי והוא תרגומו של השם המדעי, nigrella, מלטינית: "שחרחרה"). הצמחים שרועים, לעתים הדוקים למצע. כסות איברי הצמח החיצונית (קוטיקולה, cuticle) חלקה. הגבעול שטוח בחלקו התחתון, הבא במגע עם הקרקע וקמור בגבו, אינו מסתעף. העלים כלייתיים-עגלגלים, רוחבם עולה על אורכם, ערוכים נגדיים על הגבעול, בסיסם חובק את הגבעול בזוית, הגורמת לעלה לנטות מעט לכיוון קצה הגבעול והם חופפים זה מעל זה בצפיפות. בשל זווית החיבור של העלה עם הגבעול, במבט-על, מראש הגבעול, נראים שני טורים של עלים, ששוליהם הפונים קדימה, לכיוון קצה הגבעול, מוסתרים, בכל עלה, על ידי העלה שמעליו (סידור כזה של עלים בטחבי כבד נקרא succubous). אין בישראל עוד סוג הדומה לסות'ביה וקל מאוד לזהותו בשדה, אלא שהצמחים זעירים ויש לחפשם בקרבה למצע, או בעזרת זכוכית מגדלת ולא במבט ממרחק.
אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (monoicous), כאשר באיבר הרביה (gametoecium) האנתרידיה ממוקמים בחיק חפים המצויים מתחת לחפים העוטפים את הארכגוניה, במערך דו-מיני, הקרוי paroicous. ברבים מטחבי הכבד העלוותיים, הארכגוניה נתונה בעטיף (perianth) שהתפתח מהעלה הקיצוני, היושב בחיק חפים. בסות'ביה העטיף כדורי, דו-שפתני, שולי שפתיו משוננות. קופסית המנבג כדורית, מתפתחת בתוך העטיף לאחר ההפריה ונפתחת עם ההבשלה בארבע קשוות. הנבגים מופצים בעזרת אלטרות ("מתזים"), העשויות שתי רצועות סליליות, המתכווצות כתוצאה מחדירת מים לאחר פתיחת המנבג ומתרפות ביובש בבת-אחת, תוך שהן מתיזות את הנבגים בכוח אל מחוץ למנבג.
סות'ביה שחרחורת מותאמת לחיים באזורנו, בהם חודשי הקיץ חמים ויבשים ורק בחודשי החורף הלחות מאפשרת גדילה ושגשוג. בעתות יובש הטחב קמל, העלים מתקפלים וחושפים את צדם התחתון, השחור, המגן מפני קרינת אולטרא-סגול. בשלב זה הטחב מצומק וכמעט שלא ניתן להבחין בו. עם רדת הגשם נפרשים העלים ומתחיל צימוח טרי וירוק.
סות'ביה מצויה בישראל במרכז הארץ ובצפונה. היא גדלה במושבות דלילות או בינות לטחבים אחרים, בדרך כלל בחברת טחבי כבד עלוותיים כמו פוסומברוניה וצפלוזיאלה, בקרקעות חרסיתיות, סידניות וטרה רוסה, על סלעים ובחרכי הסלע, מדרונות, קירות אבן בבתות, בגריגות ובחורשים. תפוצתה העולמית משתרעת מדרום-מערב אסיה, דרך אגן הים התיכון ועד לחופי האוקיינוס האטלנטי באירופה.
הסוג Southbya תואר בשנת 1849 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) הבריטי ספרוס (Richard Spruce, 1817-1893), אשר קרא אותו לכבודו של חברו סות'בי (Anthony Gapper Southby, 1799-1833),רופא בן העיר ברידג'ווטר במחוז סומרסט שבאנגליה, שהיה בוטנאי חובב ואשר השניים שיתפו פעולה ואספו יחדיו צמחים בהרי הפירנאים. המין סות'ביה שחרחורת תואר בשנת 1886על-ידי הבוטנאי הפורטוגזי הנריקס Júlio Augusto Henriques, 1838- 1928)).
בסוג סות'ביה 4 מינים מוסכמים. בנוסף לסות'ביה שחרחורת, בישראל נאסף פעם אחת ויחידה בהרי הכרמל גם המין Southbya tophacea, שלו יצע צהבהב-ירוק וכסות גבעול חיצונית (קוטיקולה) מגובששת.
כתב: דרור מלמד