דושנית הכרמים

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
דושנית הכרמים היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae. זהו טחב קטן, גובהו כ-1 ס"מ, יוצר גושים צפופים בצבע ירוק-צהבהב עד ירוק-זית, מאדימים. הגבעולים לעתים מזלגיים. העלים היבשים הדוקים לגבעול ומסולסלים מעט, בהירטבם הם נפרשים ומתפשקים. הטרפים איזמלניים-מוארכים, מצטררים לקצה המסתיים במעין תעלה צרה. שולי הטרף תמימים גלולים מטה לכל אורכם. עורק האמצע (costa)  נמשך עד לקצה הטרף, לעתים בולט ממנו מעט. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי" כזה בטחבים נקרא: dioicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) סגלגלה, אדמדמה-חומה, זקופה, נישאת על זיף (seta) זקוף, כתום-אדום. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית מקור. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, בסדק אחד (מצנפת "כבונה", cucullate), נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) שבו 16 שיניים, מפוצלות עד לבסיסן ל-32 מקטעים נימיים, ארוכים, מפותלים.

תקופת צמיחתה של דושנית הכרמים נמשכת מהסתיו (נובמבר) ועד לאביב (אפריל), המנבגים מופיעים בסוף החורף (פברואר-מרץ).
דושנית הכרמים מצויה פה ושם בישראל. היא גדלה בדגם פזור, במרכז הארץ ובצפונה. בית גידולה סלעים וכתלים וקרקעות שונות, חשופות לשמש, או מוצלות. תפוצתה העולמית רחבה ומשתרעת בצפון אפריקה, אגן הים-התיכון, אירופה, אסיה, ואמריקה.
דושנית הכרמים תוארה בשנת 1978 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) האמריקני זנדר (Richard Henry Zander, 1941). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1827 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) השוויצרי-גרמני ברידל (Samuel Elisée Bridel-Brideri 1761-1828), ששייכה לסוג זקנית (Barbula vinealis). בשם מין זה הופיעה בפלורה פלסטינה. שם המין, vinealis, מלטינית: "של כרמים", מאזכר את מקום איסוף המין לראשונה, בכרמים שליד העיר דורלאך (Durlach) בגרמניה, על-ידי אדם בשם בראון (Braun), ששלח את הטחב לברידל. שמו העברי של המין, על פי השם המדעי, אינו רשמי.
שמו המדעי של הסוג, Didymodon, מיוונית: didymos - "כפול", "תאומים", odon - "שן", לאמור: "שן-כפולה", מאזכר את שיני פי-המנבג המחולקות לכל אורכן. את שמו העברי של הסוג, "דושנית", חידש בילבסקי, חלוץ חקר טחבי ישראל.
בסוג דושנית יותר מ-250 מינים. מבין 13 מיני הזקנית המתוארים ב"פלורה פלסטינה" כגדלים בישראל, 6 מינים משוייכים כיום לסוג דושנית.

כתב: דרור מלמד